עוד טעם. כיון שבשעת אמירת ההגדה יש היסח הדעת מהשתיה ואינו עולה אז על לבו שישתה אח"כ עי"ז יש הפרד גמור בין הכוסות וראוי לקבוע על כל או"א ברכה בפ"ע משא"כ לגבי ברכה אחרונה כיון שלא הי' בו גדר שביעה והסתפקות וקביעות הדעת שלא ישתה עוד לא חל עליו חיוב ברכה אחרונה¹. אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק"ל:

footnotes: ¹ ונראה שאם שתה אחר כוס הראשון של קידוש מים או בארשט צריך לברך ברכת בנ"ר. נלמד ממ"ש בס' שדי חמד מערכת ברכות אות כ"ג בשם שו"ת שו"מ דהמים שמביאים ממרחק לרפואה וצוה הרופא שלא לשתות כל המים בב"א שזה מזיק רק לחלק לארבע או שלש כוסות ולהפסיק בנתיים בהליכה ממקום למקום כדי שיתעמל ויתעכל השתייה ויהי' ההפסק בין שתייה לשתייה לא פחות מחצי שעה צריך לברך ברכה ראשונ' ואחרונ' על כל כוס וכוס וכן כאן אמירת ההגדה רובא דרובא יש שיעור יותר מחצי שעה וגם יש היסח הדעת וגדר שביעה והסתפקות. אבל בכרפס שצריך לאכול פחות מכזית. אפילו אכל כזית בטיבול א' אין רשאי לברך ברכה אחרונ'. כי ברכת בפה"א של טיבול ראשון פוטר את המרור ואם יברך ברכה אחרונ' יגרום ברכ' לפני המרור ואסור לגרום ברכה ע"כ גם הירק שבטיבול א' נפטר מברכה אחרונ' ע"י ברהמ"ז. ועיין מחה"ש סימן תע"ג ס"ק י"ח:.

קונטרס אחרון עי' ברהמ"ז. ויותר נכון שאם הוא צמא למים ורוצה לשתות תיכף אחר הקידוש יהי' המשקה שרוצה לשתות לפניו בשעה שיברך על היין ואז א"צ לברך על המשקה שרוצה לשתות לא בתחלה ולא בסוף. ועי' ט"ה ח"א סעי' ר"ח בהשמטה: