Ta'amei HaMinhagim Siman 746
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
טעם. שנוהגין להתחיל כל נדרי מבע"י¹ משום דאין מתירין נדרים בשבת ויו"ט. מ"א סי' תרי"ט ס"ק ה'. וטעם. שנוהגין להעמיד ב' אנשים אצל הש"ץ בשעה שאומר כל נדרי מפני שהולכי' בתחלה ואומרים ע"ד המקום וע"ד הקהל אנו מתירין להתפלל עם העבריינין ולזה בעינן ג' ומאחר שהולכים שם עומדי' שם עד אחר כל נדרי. דאי הטעם כדי שיהי' ג' מתירין א"כ נדרי אותן ג' מי מתיר ואם הקהל אומרים בלחש וזה מהני להם א"כ ישבו כולן במקומן ויהנה התרת הקהל. דרכי משה שם:
footnotes: ¹ אחר כל נדרי קודם שיאמר ברכו יאמר החזן בקול רם ברכת שהחיינו בלא כוס. וגם הציבור יאמר כ"א שהחיינו בלחש. ויש לו למהר לסיים הברכה קודם הש"ץ כדי שכשיסיים הש"ץ יענה אמן. עיין מחצית השקל סימן תרי"ט סק"ג. וכשחל יוה"כ בשבת אין אומרים הבו כו'. אשל אברהם סימן תרי"ט: וע"ש סי' תצ"ד שאם א' מברך להוציא גם אחרים בברכתו אם הם ברכות שחיובם ודאי נכון שהשומע יאמר התיבות עם המברך. והברכות שחיובן הוא ספק כגון מי שנעור כל הלילה שיש ספק אם יברך המעביר שינה וכדומה ויוצא במה ששומע מאחר כמבואר בסימן ע"א. יש לענות תיבות שאינן שמות הקדושים עכ"ל. וע"ל סעיף ל' בהשמטה בד"ה והמנהג: