טעם. שלא נקרא אבוה דשמואל בשמו. יען כי אביו הלך בסחורה למקום רחוק לימים מצאה אותו מדיינית אחת שהיתה יודעת בלשון העופות ותבעתו לדבר עבירה ונתנה לו אלף ככרי כסף ואמר לה למה. אמרה ליה שמעתי כי בזה הלילה תוליד בן שלא יהי' כמוה בחכמה. וכששמע זה הלך בקפיצה הלילה לביתו וידע את אשתו ונתעברה ושב לדרכו בקפיצה. וכשבא הדבר לב"ד הלקוה וילדה בן ונקרא שמו שמואל ואח"כ בא אביו והעיד עליו. והיה שמואל אומר אני ידעתי כשלקו את אמי והכוני ב"ד ברצועה על ראשי ומקום הרצועה ניכר בראשי. שפצעו אותו. וע"ז היו קורין אבוה דשמואל. להודיע לכל כי אביו הוא. עיין תוס' קידושין דף ע"ג ע"א בד"ה מאי איכא והרא"ש שם סימן ז':