טעם. שמנענעין בהודו תחלה וסוף ובאנא ה' הושיעה נא. משום שנאמר (דברי הימים ט"ז) אז ירננו עצי היער לפני ה' וגו' וכתיב בתרי' הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו ואמרו הושיענו כלומר ירננו בעצי היער כאשר יצאו מלפני ה' זכאין כשבא לשפוט את הארץ ובמה ירננו בהודו ובהושיענו. אבודרהם. ועיין תוס' סוכה דף ל"ז ע"ב בד"ה בהודו:

קונטרס אחרון בהודו ובהושיענו. בספר אשל אברהם סי' תרנ"א כתב דלא שייך חשש אגודות במנהג דנענועים דלולב שיש נוהגים בזה בסדר שכתבו משם האריז"ל. כי במנהג לא שייך אגודות. וכן במה שכתב הבאה"ט שקצת נוהגים שלא לנענע רק בהודו תחלה פ"א ובסוף פ"א וקצת נוהגים שהחזן מנענע ב"פ בהודו. ובהודו בסוף ב"פ. אם קצת נוהגים כן וקצת כמ"ש בכנה"ג ע"ה לא שייך גם כן בזה חשש אגודות כו' ע"ש: