Targum Sheni on Esther Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
חמשא כתיב בהון לישנא דווי בויהי בימי ואלין אינון: ויהי בימי אמרפל. ומן ווי הוה בימי אמרפל דאיתכנשו מלכין ולא הוה ריבא וחרבה בעלמא עד דאתא אמרפל. ויהי בימי שפוט השפטים. וכל ווי הוה ביומיהון ומאן ווי הוה מטול דהוה כפנא בארעא דכתיב ויהי רעב בארץ. ויהי בימי אחז. ווי הוה ביומוי ומאן ווי הוה דכתיב עלה רצין מלך ארם ומה כתיב בתריה נעלה ביהודה. מיכן את למד כולהון דכתיב ויהי בימי. לישנא דווי הוא. ויהי בימי יהויקים. וי הוה ביומוהי דכתיב ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו.
והוה מן יומי עלמא מן שנין קדמייתא כד הוון עקתא אתיין על עמא דבית ישראל הוון מצליין קדם אבוהן דבשמיא ועני יתהון דכתיב ויהא עד לא יקרון אנא עני עד לא ימללון אנא אשמע. וי הוה ביומוהי.
הוא אחשורוש חד מן עשרא מלכון דמלכון ועתידן בעלמא ואילין אינון עשר מלכין מלכותא קדמאה דמלך יי צבאות דבעגלא תתגלי עלן מלכותיה תיניינא דנמרוד תליתאה דפרעה מלכא רביעיתא דישראל חמישיתא דנבוכדנצר מלכא דבבל שתיתאה דאחשורוש שביעיתא דיוון תמיניתא דרומי תשיעיתא דבן דויד משיחא עשירתא דעוד מלך מלכיא יי צבאות די בעגלא תתגלי מלכותיה על כל דיירי ארעא. כד מטת מלכות בבל למובדא מן ארעא ושלטנא יתעדון מנה לא ידעון בני אנשא מאן ישוון עליהון מלכא. וכד מית נבוכדנצר מלכא דבבל וקם אויל מרודך בריה באתריה ולא הוו צבן אנשי מדינתיה. מתיבין ואמרין ליה נבוכדנצר אבוך לא הוה מדוריה עם בני אנשא ואיך מקימין אנחנא יתך מלכא עלינן. כבי מתפני אבוך נבוכדנצר ואתי עלינן וקטל יתן. וכד שמע אויל מרודך ית פיתגמיא הדין דאנשי מדינתיה אמרין ליה. מתיב ואמר להון נבוכדנצר מית וטריד מן עלמא. ועד כען ליה אתון מהמנין. מתיבין ואמרין נבוכדנצר אבוך ארגיש ית ארעא כולא וית מלכיא כולהון דעלוהי כתבא מפרש הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות. מה עבד אויל מרודך בההיא שעתא על לבי גנזי מלכא ואפיק מתמן שלשלון דברזל ודינחש ורמא בעקבוי דנבוכדנצר אבוי ונגד ונפק ואפיק יתיה מן קבריה. דהכדין מפרש עלוהי כתבא ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב. וכד חזון אנשי מדינתיה דעבד אויל מרורך רעות אבוהי דבשמיא קמו כולהון בחדוא רבא ואלבישו ית אויל מרודך ארגונא טבא דמלכותא ויהבו ליה יקר סגיא ורבו יתירא. מתיב דניאל גברא דתחמדתא ואמר ליה אויל מרודך הא כל יומוהי דנבוכדנצר אבוך לא נפיק אסירא מן בייתיה לעלם דהכדין כתבא מפרש עליה אסיריו לא פתח ביתה כד איתחייבו שנאיהן דיהודאי איתגבר וסליק עלויהון נבוכדנצר אבוך החריב ית ארעא דישראל ובזז ית קרתא דירושלם ואוקיד ית מוקדשא בנורא ואגלי ית עמא דבית ישראל ואייתי יתהון לבבל ואגלי עמהון יהויכין מלכא דבית יהודה ואסיר יתיה בבית אסירי תלתין ושבע שנין מן קדם דלא שם עלוהי רעות אבוהי דבשמיא. ואף נבוכדנצר איתגבר בליביה ואמר לית מלך ושליט אלא אנא. דהכדין כתבא מפרש עלוהי ואמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון. בה שעתא עבד אויל מרודך רעות אבוהי דבשמיא ועל לבית אסירי ואפיק מתמן ית יהויכין בר יאשיהו מלך שבטא דבית יהודה ונפקו עמיה כל אסיריא. מה עבד אויל מרודך בההיא שעתא על לבי גנזי מלכא ואפיק מתמן כל משחנין טבין וכל מיני בוסמני ואסחי יתיה ומשח יתיה ואלבש יתיה לבושין דמלכותא ואכל לחם תדירא קדמוהי כל יומי חיוהי.
And it came to pass in the days of Ahhashverosh, one of the ten kings1 who once ruled and are to rule the world in the future. And these are the ten kings. The first kingdom is that of the King of kings, the Lord of hosts,—may it be speedily magnified upon us. The second is that of Nimrod, the third of Pharaoh, king of Egypt, the fourth of Israel, the fifth of Nebuchadnezzar, king of Babylon, the sixth of Ahhashverosh, the seventh of Greece, the eighth of Rome, the ninth of the King Messiah, the son of David, the tenth (again) of the King of kings, the Lord of hosts,—may it be speedily revealed to us, and to all the inhabitants of the earth.2 When the kingdom of Babylon was about to be destroyed from the earth, and its dominion to pass away from it, the inhabitants of the country did not know whom they should place as king over them. And when Nebuchadnezzar, the king of Babylon, died, Evil-Merodach succeeded him, and the inhabitants of the country did not want to raise him over them. For they answered and said to him, "Thy father Nebuchadnezzar had not his dwelling with men, and how shall we place thee over us? Thy father Nebuchadnezzar may perhaps of a sudden turn up, and come upon us and kill us." When Evil-Merodach heard these words of the people of his country, he said to them, "My father Nebuchadnezzar is surely dead and is removed from the world, and yet until now you do not believe it." They rejoined, "Nebuchadnezzar thy father made the whole earth tremble, and all the kingdoms thereof; for concerning him it is expressly written: 'Is this the man that made the earth to tremble, that did shake kingdoms?'" (Isa. xiv. 16). What did Evil-Merodach do at that time? He went to the treasuries of the king, and brought out from these chains of iron and of brass, and threw them upon the soles of Nebuchadnezzar his father,3 and dragged him out of his grave. As it is written concerning him: "But thou art cast forth away from thy sepulchre like an abominable branch" (ibid.). And when the people saw that Evil-Merodach had done the will of his heavenly Father, they all rose up with great rejoicing, and they clothed him with the beautiful purple of the kingdom, and rendered him much honour and glory. Then Daniel, the man greatly beloved, said to Evil-Merodach: "Thy father Nebuchadnezzar never in all his days set the prisoners free, for thus Scripture says of him, 'that let not loose his prisoners to their home' (Isa. xiv. 17). And when the enemies of the Jews filled up their measure of guilt,4 then Nebuchadnezzar thy father equipped himself, and went up against them, and destroyed their land, and plundered the city of Jerusalem, and burned the holy house with fire, and took the people of Israel captive, and brought them to Babylon, and with them Jehoiachin, king of Judah, whom he bound and kept in prison for thirty-seven years, because he had not submitted to the will of his heavenly Father. Nebuchadnezzar was also exceedingly haughty, and said. There is no king and ruler beside me. As the Scripture expressly says concerning him: "I will ascend above the heights of the clouds" (Isa. xiv. 14). In that hour Evil-Merodach did5 the will of his heavenly Father, and went to the prison and liberated Jehoiachin, son of Jehoiakim, king of the tribe of Judah, and they brought out all the prisoners with him. What did Evil-Merodach further? He then went to the royal treasuries, and brought out from there the best balms and all kinds of aromatics, and then washed and anointed him (Jehoiachin), and put royal garments upon him, and allowed him to eat at his table all the days of his life.
ודריוש מדאה קבל מלכותא הוא אחשורוש בר כורש מלכא פרסאה בר דריוש מלכא מדאה. הוא אחשורוש דאמר למייתי חמרא מן מאה ועשרין ושבע מדינן למאה ועשרין ושבעא מלכין דגניין קדמוהי דישתי כל גבר וגבר מן חמר מדינתיה ולא יתנזק. הוא אחשורוש דמתקלקלן עצתיה ולא מתקנן גזירתיה. הוא אחשורוש מלכא מעותנא. הוא אחשורוש דאמר לאעלא ית ושתי מלכתא ערטליתא קדמוי ולא עלת. הוא אחשורוש מלכא טפשאה זידנא דאמר תבטל מלכותי ולא תבטל גזירתי. הוא אחשורוש דביומוהי איזדבנו בני ישראל מגן בלא כסף דהכדין כתבא מפרש חנם נמכרתם. הוא אחשורוש דאמר למייתי ארזין מן לבנון ודהבא מאופיר ולא אייתי. הוא אחשורוש דביומוהי אשתחרן אפוהי דבית ישראל כשולי קדרה. הוא אחשורוש דביומוהי אתקיים על בית ישראל מה דכתיב בספר אוריתא דמשה בבקר תאמר מי יתן ערב.
From him Darius the Mede received the kingdom. That Ahhashverosh, the Persian king, son of Darius, the Median king, that Ahhashverosh (is it) who ordered wine to be brought from a hundred and twenty-seven provinces for a hundred and twenty-seven kings who waited before him, in order that every one of them should drink the wine of his own country which would not injure him. It is that wicked King Ahhashverosh, that fool, who said, " Rather let my kingdom be destroyed than that my decree should not be obeyed." That Ahhashverosh whose counsels were perverse, and whose orders were not right. That Ahhashverosh who commanded that Queen Vashti should appear naked before him, but she did not appear. That Ahhashverosh in whose time the house of Israel was sold for nought, as it is written: "Ye were sold for nought." That Ahhashverosh in whose time Israel's face became black like the sides of a cooking vessel. That Ahhashverosh who ordered to bring cedars from Lebanon and gold from Ophir, but it did not come. That Ahhashverosh in whose days was fulfilled what is written in the law of Moses concerning Israel: "In the morning thou shalt say, Would God it were even!" (Deut. xxviii. 67).
הוא אחשורוש. חמשה כתיב בהון הוא דאתקריין רשיעין וחמשה כתיב בהון הוא דאתקריין צדיקין אברם הוא אברהם הוא אהרן ומשה הוא משה ואהרן ודוד הוא הקטון הוא עמיה אילין חמשה צדיקין. וחמשה רשיען קדמאה נמרוד דכתיב ביה הוא היה גבור ציד הוא עשו אבי אדום הוא דתן ואבירם הוא המלך אחז הוא אחשורוש. ועל דאמר ועל דעבד איתקצרו יומוי. ברם מלך מהודו ועד כוש מהודו דמערבא ועד כוש דמדינחא על מאה ועשרן ושבע מדינן. הוא אחשורוש דקטל איתתיה מטול רחמוי. הוא אחשורוש דקטל רחמוי מטול אתתוי. הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש והלא הודו וכוש קריבן חדא לחדא אלא היך דהוה שליט על הודו וכוש דהון קריבן ליה הכי הוה שליט על מאה ועשרין ושבע מדינן ואיפרכיא דידהון. דכוותה את משכח דשלמה מלכא הוה שליט בכל עיבר נהרא מתפסח ועד עזה והא תפסח ועזה קריבן הווין חדא לחדא אלא היך דהוה שליט על תפסח ועזה דהויין קריבן הכין הוה שליט על כל עלמא.
There are five men in connection with whom the relative הוא is written who are called wicked, and five others who are called righteous. The righteous with whom הוא is written are: Abraham, Aaron and Moses, Moses and Aaron, Hezekiah, Ezra. The five wicked men are: Nimrod, of whom it is written, "He (הוא) was a mighty hunter" (Gen. x. 8). Esau, of whom it is written, "Esau (הוא) is Edom" (Gen. xxxvi. 8); that Dathan and Abiram, that King Ahaz, that Ahhashverosh. And as the last made promises and did not keep them, his days were shortened yet he ruled from Hodu in the west unto Cush in the east, over a hundred and twenty-seven provinces. That Ahhashverosh was it who killed his wife for the sake of his friend, and who killed his friend Haman for the sake of his wife. That Ahhashverosh who ruled from Hodu to Cush. But were not Hodu and Cush near each other ? The sense is this: As he ruled over Hodu and Cush, which are near each other, so he held unlimited sway over a hundred and twenty-seven provinces and the governments that belonged to them. Similar to this, thou findest in reference to King Solomon, "He ruled over the whole side of the river from Tiphsah unto Gaza" (1 Kings v. 4). Were not Tiphsah and Gaza near to each other? But the meaning is, as he ruled over the Tiphsah and Gaza, so he ruled over the whole region of the side of the stream of the world.
ארבעה אינון דשלטון מסוף עלמא ועד סופיה תרין מן אומיא ותרין מישראל שלמה ואחאב מישראל באחאב כתיב אם יש גוי וממלכה. ונבוכדנצר ואחשורוש. אלא אחשורוש איתקצרת מלכותיה ולא הוה שליט אלא על מאה ועשרין ושבע מדינן. אלא אמר הקדוש ברוך הוא עתיד הוא למיתבה לאסתר דהיא מן בנת בנתא דשרה דחיית מאה ועשרים ושבע שנין ותמלוך על מאה ועשרין ושבע מדינן.
There were four men who ruled from one end of the world to the other. Two of them belonged to the nations of the world, and two to Israel. Solomon and Ahab were of Israel. In connection with Solomon it is written as said already. Goncerning Ahab it is said, "Is there anywhere a people or a kingdom?" The universal kings from the nations are Nebuchadnezzar and Ahhashverosh, only the extent of the latter's kingdom was shortened, and he ruled but over a hundred and twenty-seven provinces. But why did he deserve to rule over a hundred and twenty-seven provinces ? Because God said, "He will in the future take Esther to wife, who is a descendant of Sarah that lived a hundred and twenty-seven years, so she shall rule over a hundred and twenty-seven provinces."
בימים ההם כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה. הדא היא דכתיב מהעדא מלכין ומהקם מלכין מן שיריוא דעלמא. בוכרין אינון הוו שקלין רבותא ויקרא והכדין את משכח דכד קטל קין ית הבל אחוי לא אתבני עלמא מן חד מנהון לא מן קין ולא מן הבל אלא מן שת ואיתיהיבת רבותא לשת דהכדין כתיב כי שת לי אלהים. והוא הוה תליתאה ושת מסר יתיה לאנוש ואנוש לקינן עד דמטא לנח ונח מסר יתיה לשם ושם הוה ליה חמשה בנין ולא יהב רבותא לקדמאה ולא לתניינא אלא לארפכשד דכתיב בני שם עילם ואשור וארפכשד. ולארפכשד אתיהיבת רבותא מטול דהוה עתיד דקאים מניה אברהם. ואברהם יהבה ליצחק ויצחק ליעקב ויעקב ליהודה ויהודה לפרץ ופרץ לחצרון עד דמטת לצדקיהו. וכד גלה צדקיהו נסבה נבוכדנצר מניה. איתחשב קודשא בריך הוא בלביה ואמר כולהון יומתא דהות מלכותא מסירא ביד בניי הות מתגלגלת עמהון חד קאים רשיעא וחד צדיקא חד יזיף וחד פרע והשתא דאיתנסיבת מלכותא מן בניי תעטף מלכותא לבי נשא לעילם דהוא בן בריה דשם דמטול ישראל איתיהיבת מלכותא לארפכשד דמניה קמו ישראל והשתא דחטון ישראל תעטף מלכותא לעילם דכתיב ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה ושמתי כסאי בעילם.
אוף ביומוי דאחשורוש הוון בני ישראל דמיין ליונתא דהוות קיימא על פום קינתה ולא הות יכילא למיעל לקינתא מטול חיויא דהוא יתיב בקנתא ולברא לא הות משכחא דתפרה מן נצא דהוא בעי למחטף יתה. כדין הוון בני ישראל אמרין ניזיל למדי הא המן תמן וקטל יתן ואין ניתיב בשושן בירתא הא אנן מסירן בידוי למקיימא מה דכתב ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך. וקודשא בדיך הוא מדכר להון זכותא דאברהם דכתב וזכרתי את בריתי אברהם ותוב כתיב ואף גם זאת בהיותם מכן את ידע דקודשא בריך הוא מתענה על בית ישראל והוא נטר להון בארבע גלוותהון דכתיב בכל צרתם לו צר.
הוא אחשורוש דאמר למבני בית מוקדשא ולא ספיק יי בידיה ולא בנא יתיה. הוא אחשורוש דביומוהי בטילת עבידת בית אלהנא רבא והות בטילת עד שנת תרתין לדריוש מלכא. ועל דעבד כן איתקצרו יומוהי ולא מלך על עלמא כוליה ברם מהודו דמערבא ועד כוש דמדינחא על מאה ועשרין ושבע מדינן.
ביומיא האינון כד הוה יתיב מלכא אחשורוש על כורסיה יקר מלכותה דהוה מזומן לה בשושן בירתא הוא כורסיא לא דידיה ולא דאבהתה אלא כורסיה דמלכא שלמה דאתקין יתיה חירם מלכא דצור בחכמתא רבא הוא שלמה מלכא רבא דאמליך יתיה קודשא בריך הוא מסוף עלמא ועד סופיה בחר ביה עד דלא אתיליד ממעי דאימיה רחם יתיה גלא ליה רזין טמירין ואחוי ליה סיתרין עמיקין דעתא וחכמתא יהב ליה ובינות ליבא מן בראשית. הוא הוה מסתכל בבעלי דינא כד הוו אתיין למידן קדמוהי ועד אינון לא יכלין למללא קדמוהי מילין דשיקרא מן קדם דהוה ידע בין זכאה ובין חייבא. זיוא והדרא אשתפיך עלוהי וכתרא דמלכותא איתיהיב ברישיה. חינא וחסדא אלביש יתיה כמה דאלביש לדוד אבוי כל יומין עבד תלת עשרה שנין יומא קדמאה דקביל מלכותא. ידידיה הוון קרין ליה משום דהוה רחים למלך מלכיא יי צבאות דהכדין כתבא מפרש וישלח ביד נתן הנביא ויקרא שמו ידידיה. שלמה הוו קרין ליה משום שלמא דהוה ביומוהי דהכדין כתבא מפרש וישב יהודה וישראל לבטח. בן הוו קריין ליה משום דהוא בנא בית מוקדשא דיי צבאות דהכן כתיב בנה בניתי בית זבול לך. איתיאל הוו קריין ליה משום דמימר אלהא הוא בסעדיה דכן כתיב ויחכם מכל האדם. יקא הוו קריין ליה דהוא רב ושליט על כל בני מדינחא ומערבא דהכן כתיב ושלמה ישב על כסא דוד אביו. כל מלכיא דחילו מיניה כחדא אומיא ולישניא ליה ישתמעון. שידין ופוגעין חיין בישין ורוחין איתמסרו בידיה. מיסין הוו מסקין ליה כל נוני ימא ועופי שמיא. כחדא בעירא וחיות ברא סלקין ואתיין לבי טבחייא למתנסבא מגהון לשירות שלמה. עתר ותקף וקנא נכסין כספא ודהבא סגין לחדא. פשר מתלין ומחוי טמירן ומהודע רזין דלית להון סוף. סנאוי ובעי דבבוי הוון רחמוי. וכל מלכוותא ישתמעון ליה. קמו כולהון למחמי אפוי ומתחמדין למשמע ממלל דעתיה. רמא ומנטלא רומם יתיה בדיל עובדו דוד אבוי. שמיה מהלך בגו מלכוותא וגבורתיה בגו חכימין. תמים וקשוט וסטי מן ביש. ידע ברזי שמיא וחכים. תקפת מלכותיה מן כל מלכוותא וסבלתנותיה מן כל בני מחול. שמעו שמעיה וממלל דעתיה כחדא כולהון אתין למשאל בשלמיה. רחימו יתיה כל מלכיא אתרעדן מיניה כל שלטניא. קריבו ליה בניהון ובנתהון למהוי עבדין רהטין קדמוהי. צביין למיתב קדמוהי ומתחמדן למשמע מילי חכמתיה. פומיה פתיח למללא כרעין קדמוהי. עתידין אינון דיצרוון דיעלון קדמוי ופקדן יבסרון כל בירנייתהון. סנאין אינון אתריהון ומדינתהון ואתיין למשמע מילי חכמתא ונעימת פומיה איך מור דיהיב תושבחתא למרי מלכין. מפתח פומיה בחצוצרתא מרומם ומשבח למלכא רבא. ליה איתיהיב מפתיחא רבא דפתיחין ביה כל תרעי חכמתא ובינות ליבא. ידע ושמע מילי עופא כחדא בעירא וחיות ברא. טביין ואיילן רהטין קדמוהי אריון ונמירין זינא. חכים בלישנין מן כל אומיא כחדא סבר כל מתיבתא. זעון מיניה כל מלכותא וכל מלכיא. רתיתא אחדו כל שולטניא וליה איתיהיב כליל ריש דנצחנין דרמא שיעבוד על כל אינשא. הוא הוה ריש כל מלכיא ומלכותא לקבל חבירתא לא נשא זיינא. כל מלכיא איתרעדו מיניה וכל מדינן. גלי רזין וידיע כל רזי בני אינשא. בגין דעבד ויהב צדתקא ועבד גמילות חסדא מן בראשית הוא זכא בעלמא הדין די יהוי מלכא ואף הוא זכי לעלמא דאתי.
הוא שלמה מלכא רבא דעבד כורסיא רבא דמלכותא חפי דהבא טבא דאופיר מקובע באבני בורלא ומשקע באבני שישא ומקבעין זמרגזין וכודכדנין בירולין ומיגליין וכל מנין טבין. לכל מלך לא איתעבד כוותיה וכל מלכיא לא יכלין לתקנא כורסיה דדמי ליה. ודין הוא עובדא דכורסיה קיימין עלוהי תרין עשר ארייון דדהבא ולקבליהון תרין עשר נשרין דדהבא אריא לקבל נשרא ונשרא לקבל אריא מכוונין אילין לקביל אילין. ידיה דאריא דדהבא דימינא לקביל גפי דנשרא די דהבא דשמאליה וגפי דנשרא דהבא דשמאליה לקביל ידא דאריא די דהבא די ימינא. וסכום אריותא שבעין ותרין ודנישרן שבעין ותרין. וריש סגלגל לכורסיה מלעיל אתר בית מותביה דמלכא. וליה שיתא דרגין דהכין כתיב ויעש המלך כסא שן גדול ושש מעלות לכסא. וכן על דרגא קדמיתא רביע תורא דדהבא ולקבליה אריא די דהבא. ועל דרגא תניינא רביע דיבא דדהבא ולקבליה רביע תלה דדהבא. ועל דרגא תליתאה רביע נמרא די דהבא ולקבליה רביע אינקה דדהבא. ועל דרגא רביעאה רביע נשרא דדהבא ולקבליה טווסא דדהבא. ועל דרגא חמישיתא רביע שונרא דדהבא ולקבליה תרנגולא דדהבא. ועל דרגא שתיתאה רביע בר נצא דדהבא ולקבליה ציפר דדהבא. ועל ריש כורסיא קיימא יונה דדהבא אחידא בר נצא בידה. ואף כדין עתידין כל אומיא ולישניא דאיתמסרו בידא דישראל.
This King Solomon was it who had caused a glorious royal throne to be made, covered with gold from Ophir, overlaid with beryl stones, brilliants,1 marble, samaragel, carbuncle, diamonds, pearls, and other precious stones.2 For no king was the throne made like it, and no kingdom could produce similar ones. This throne was made as follows: Twelve lions of gold stood upon it, and opposite to them twelve eagles of gold, a lion opposite an eagle, and an eagle opposite a lion. The right paw of the golden lion was toward the left wing of the golden eagle, and the left wing of the golden eagle was toward the right paw of the golden lion. The sum of all the lions upon it was seventy-two, and there were the same number of eagles. Towards the top, where the king's seat was, the throne was round. It had six steps of gold, as it is written: "The king made a throne of ivory, and this throne had six steps." Upon the first step lay a golden ox, and opposite to it a golden lion; upon the second step lay a golden bear, and opposite to it a golden lamb; upon the third step lay a golden panther, and opposite to it a golden owl; upon the fourth step lay a golden eagle, and opposite to it a golden peacock; upon the fifth step lay a golden cat, and opposite to it a golden hen; and upon the sixth step lay a golden hawk, and opposite to it a golden dove. Upon the throne stood likewise a golden dove, holding a golden hawk in its claws. Thus one day will all the nations and languages be delivered into the hands of King Messiah, and into the hands of the house of Israel.
ועל מרישי כורסיא קיימא מנרתא דדהבא מתקנא בתקוניה ובבוציניה ובחיזוריה ובצבייתיה ובמחתיתיה ובכלידיה ובשושיניה. וקיימין לקביל סטרא דמנרתא שבעין קנין דדהבא דציירין עליהון שבעת אבהת עלמא ואילין שמהתהון אדם קדמאה ונח ושם רבה ואברהם יצחק ויעקב ואיוב ביניהון. ולקבל סיטרא תיניינא דמנרתא קיימין קנין אחרנין דציירין עליהון שבעא חסידי עלמא ואילין שמהתהון לוי קהת עמרם משה ואהרן אלדד ומידד וחגי נבייא ביניהון. ועל ראשי מנרתא קביעא בזיכא דמליא מישחא דזיתא דכיא דמיניה מדלקא דלקא דבית מקדשא. ותחות מיניה קביעא אגנתא רבתא דדהבא דמליא מישחא דזיתא דכיא דמקרבין מיניה מישחא לבוצינתא דמנרתא. וצייר עלה עלי כהנא רבא. ותרתין שובלין דדהבא נפקן מן אגנתא רבתא דציירין עלה תרין בנוי דעלי חפני ופנחס. ובגו שובלין דדהבא נפקן מן אגנתא רבתא דציירין עלה תרין בנוי דאהרן נדב ואביהוא. ותרתין מותבנין דדהבא חד לכהנא רבא וחד לסגן כהניא. ועל מריש כרסייא קביעין שבעין כורסוון דדהבא דעליהון יתבן שבעין סנהדרין דיינין דינא קדם מלכא שלמה. ותרתין בנת ימא יתבן מן תרתין אודנין דמלכא שלמה דלא יתדעזע. ועל מרישיה כרסיא קבעין ביה עשרין וארבע גפנין דדהבא דעבדין טיללא למלכא שלמה. וכד בעי מלכא שלמה למיזל לכל אתר דהוא צבי כורסיא במכונוי אזיל תחותוהי. ומשים ית ריגלא על דרגא קדמיתא תורא דדהבא. פשיט ידיה על דרגא תיניינא ומן תיניינא לתליתאה מן תליתאה לרביעיתא ומן רביעיתא לחמישיתא ומן חמישיתא לשתיתאה ומן שתיתאה נחתין נשרין וחטפין יתיה ומסקין ומותבין יתיה על ריש כורסייה. ותנינא דכספא חד במכונוי.
וכד שמעו מלכיא ית שומעיה דכורסיא דמלכא שלמה איתכנשון ואתון כולהון כחדא ואישתטחו ונפלו קדמוי ואמרין לכל מלך לא איתעבד היך כורסיא הדין וכל אומא ואומא לא יכלין לאתקנא כותיה. וכד חזו מלכיא שבחיה דכורסיא דמלכא יהבו יקר למאן דברי עלמא כוליה. וכד הוה סליק מלכא ויתיב על כורסיא דמלכותא הוה הדר גישרא רבא ונטיב כיסרא דמלכותא ויהיב ית כיסרא ברישיה דמלכא שלמה ומבתר כן הוה תנינא רבא מפקע במנגנון. והוון אריוון ונשרין סלקין במנגנון ומטללין על ריש מלכא שלמה. ויונא דדהבא הוה נחתא מן עמודא ופתחא ארונא ונסבא סיפרא דאורייתא ויהבה ליה בידוי דמלכא שלמה למקיימא מה דאמר משה ותהי עימיה ויהא קרי ביה כל יומי חיוהי בדיל דיסגון יומי חיוהי על מלכותיה הוא ובנוהי ביני ישראל.
וכד אתא כהנא רבא למשאל בשלמא דמלכא שלמה וכל סביא הוו יתבין מן ימינא דכרסיא ומן סמאליה ודיינין דינא דעמא. וכד הוון עלין סהדיא דיסהדון קדם מלכא שלמה הוו מנגניא פקעין גלגילא חזרין תורין געיין אריותא נהמין דיבין חטפין אימרין פעיין גימרין בעדן יונקין בכיין שונרין טייסן טווסיין מייללין תרנוגלין מקרקרין בני נצין מחטפין ציפרין מייללין למחטף לבהון דסהדיא דלא יסהדון סהדותא דשיקרא. והוון סהדיא אמרין בלבהון נסהד סהדות דקושטא ואי לא בגינן עלמא מתעקר. והוון אריותא זחלין בוסמנין במסקיה מלכא שלמה למיתב על כורסיה. ואיך כורסיה דמלכא לא הוה לכל מלכיא.
וכד איתחייבו שונאיהון דישראל איתגבר וסליק עליהון נבוכדנצר רשיעא מלכא דבבל אחריב ית ארעא דישראל בז ית קרתא דירושלם ואקלי ית בית מוקדשא בנורא ואגלי ית עמא דבית ישראל ואייתי יתהון לרבלה דבארע חמת ואגלי עמהון ית כורסיא דמלכא שלמה. וכד בעא נבוכדנצר רשיעא דיסק ויתיב עלוי לא הוה ידע דמנגנין יהוו סלקין ליה. אפריס ית ריגליה על דרגא קדמאה ואריא דדהבא פשיט ידיה ימינא ומחא יתיה אטמא דשמאלא והוה מחגר מיניה עד יום מותיה. ומבתר נבוכדנצר מלכא דבבל אתא אלכסנדרוס מוקדון ושבא ית כורסיא דשלמה מלכא ואוביל יתיה למצרים. וכד חזא שישק מלכא דמצרים ית שבחיה דכורסיא דהוה משבח מן כל כרסיא דמלכיא והוה מתחמד דיסק ויתיב עלוהי ולא הוה ידע דמנגנין סלקין ליה. אפריס ית ריגליה על דרגא קדמאה ואריא דדהבא פשיט אטמיה דימינא ומחא יתיה אטמיה דשמאלא והוה מתקרי פרעה חגירא עד יום מותיה. וכד אתא אניפרניס בר אנטיוכס מלכא וסליק על ארעא דמצרים ואחריב יתה שבא ית כורסיא דמלכא שלמה ואייתי יתיה בספינן ואשתמיטת כרעיה דכורסיא בשושילתא דדהבא. ואתיין כל אומני עלמא וכל קניגיא למתקנא ית כרעיה ולא יכלין למיתקנא יתיה עד יומא הדין. וכד בטלת מלכותיה וקם כורש פרסאה בתרוהי ובזכות דאיתעסק בבית מקדשא זכא ויתב עלוהי. הוא כורסיא דמלכא שלמה דכוותיה לא הות לכלהון מלכין.
בשנת תלת למלכותיה דנבוכדנצר הוון בית ישראל בכיין ומתמהין ואמרן וויי לן איתגבר עלנא סנאה בז ית ארעאן אחריב ית מדינתן בגלותא אגלי יתן ודלא כשר עבד בן. שבינן בשושילתא אסר ורברבנין בגלותא אגלי עולימנן בחרבא קטיל וטפלנן אוביל בשיביא כליל דתשבחן נסיב מיננא. וכד קמו מלכיא דבית דוד דאינון מלכו על עלמא כוליה ומן בתר דוד קם שלמה בריה דאמליך יתיה קודשא בריך הוא על חיות ברא ועל עופי שמיא ועל כל ארעא ועל שידין ועל רוחין ועל לילין והוא ידע ממלל כולהון ואינון ידעין בממלליה דהכין כתיב וידבר אל העצים.
וכד שפיר ליביה דמלכא שלמה בחמרא שלח וזמין לכל מלכי מדינחא ומערבא דהוו סמיכין ליה לארעא דישראל ואגני יתהון בגו טרכונא דבית מלכותיה. ותוב כד שפיר לביה דמלכא שלמה בחמרא אמר למיעליה ניבלין וצלצלין ותופין וכינרין דהוה מזמר בהון דוד אבוי. ותוב כד שפיר לביה דמלכא שלמה בחמרא אמר לאתויי חיות ברא ועוף שמיא וריחשא דארעא ושידין ורוחין ולילין למרקדא קדמוהי ולמיחזי רבותיה לכל מלכיא דגניין קדמוהי. וספרין דמלכיא קריין יתהון בשמהתהון וכולהון מתכנשין ואתיין לותיה בדלא אסירן ובדלא זקיקין ובדלא אינש דבר יתהון. בה שעתא איתבעי תרנגול ברא ביני עופא ולא אשתכח ופקיד עלוי מלכא דאייתי יתיה ברוגזא ובעא למחבלא יתיה. מתיב תינגול ברא קדמוי דמלכא שלמה ואמר ליה שמע מילי מרי מלכא אצית באודנך ושמע פתגמיי. הלא תלתא דיהבית עיצה ומלכין קישוטין מיליתי. מזוני לא אכלית ומוי לא שתיתי מקדם דחזאית וטייסית בעלמא כוליה ואמרית איזו היא מדינתא דשלטנא לא משתמעא למרי מלכא. איסתכלית אנא וחזית מדינתא חדא בארע מדינחא כרכא דקיטור שמה. עפרה יקיר מן דהבא וכספא כזביל בשוקין ואילנין מן בראשית תמן נציבין ומן גינתא דעדן אינון שתיין מיא. אית תמן אוכלוסין סגיאין כלילין ברישיהון מתמן נציבין מן גינתא דעדן למקום בקרבא ליתיהון ידעין למימחי בקשתא לא יכלין ברם בקשטא חמית איתתא חדא שליטא בכולהון ושמה מלכת שבא. כען הן שפר עלך מרי אייסר חרציי היך גיברא ואקום ואזיל לכרכא דקיטור למדינת שבא. מלכיהון בשושילתא אייסר ושלטניהון בכבלין דברזל ואייתי יתהון לות מרי מלכא.
ושפר פתגמא קדם מלכא ואיתקריין ספרוי דמלכא וכתבו איגרתא וקטרון ית איגרתא בגפי דתרננול ברא וקם וסלק בשמי מרומא וצנף צניפא והוה נצח ופרח ביני עופא ופרחו בתריה ואזלון לכרכא דקיטור למדינת שבא. והות לעידן צפרא נפקת מלכת שבא למסגד ליומא ואחשיכו עופיא ית שמשא ורמא ידה על לבושה ובזעת יתהון. והות תמהא ומתמהא וכד הות תמהא ומתמהא נחת תרנגול ברא לותה וחזת והא איגרתא קטירא בגפיה. שרת וקרת יתה ומה הוה כתיב בגוה מני מלכתא שלמה שלם ליכי שלם לרברבנייך. דאת ידעת דאמליך יתי קדשא בריך הוא על חיות ברא ועל עוף דשמיא ועל שידין ועל רוחין ועל לילין וכל מלכיא דמדינחא ומערבא דרומא וציפונא אתיין ושיילין בשלמי. כען אם תצביין ותיתין ותשאלין בשלמי יקר שגי אנא עביד לך מן כל דגני קדמיי. ואין לא תצביין ולא תיתין ולא תשאלן בשלמי אשדר עליכי מלכין וליגיונין ופרשין דאית ליה למלכא שלמה חיות ברא אינון מלכין ועופי שמיא אינון פרשין חיילי אינון רוחין ושידין ולילין אינון ליגיונין חנקין יתכון על ערסיכון בגו בתיכון חיות ברא קטלין יתכון בחקלא עופי שמיא אכלין ית בשריכון מנכון. וכד שמעת מלכת שבא פיתגמי איגרתא תבת רמת ידה על לבושה ובזעת יתהון. שלחת וקרת לסביא לרברבניא ואמרת להון לא ידעתון מה שלח לי מלכא שלמה. מתיבין ואמרין לה לית אנחנא ידעין למלכא שלמה ולא חשבין ית מלכותיה. והיא לא איתרחצת ולא שמעת מיליהון ושלחת וקרת לכל ספני ימא ואטענת יתהון אשכרין ומרגליין ואבנין טבין ושדרת ליה שיתא אלפי טליין וטליתא וכולהון בני שעה חדא וכולהון בני קומה חדא וכולהון בני קציצה חדא וכולהון לבושין לבושא דארגונא וכתבת איגרתא ושדרת ליה למלכא שלמה בידיהון מן כרכא דקיטור לארעא דישראל מהלך שבע שנין כען בצלותך ובבעותך דאיבעי מן קדמך אייתי לותך לסוף תלת שנין.
So the matter was good for the king. And the scribes of the king read it out and wrote a letter and tied the letter to the wings of a wild bird. So it arose and flew to the heavens above and flew away. And when it flew among the birds, they flew behind it and they reached the city, Kitor, in the country of Sheba. And it was during the morning when the queen of Sheba came to bow down to the day. But the birds darkened the sun, so she took her hand to her garment and tore it and was dumbfounded. And while she was dumbfounded, the wild bird descended to her. And she saw that it had a letter tied to its wings. She opened it and read it. And this is what was written in it: It is from me, King Solomon. Peace be unto you, peace be unto your officers! As you know, the Holy One, blessed be He, crowned me over the wild animals, over the birds of the sky, over the demons, over the spirits, over the liliths; and all the kings — east, west, south, and north — come and ask of my welfare. Now, if you listen and come and ask of my welfare, I will send you more honor than all those who bow down before me. But if you do not listen and do not come and do not inquire of my welfare, I will send kings, soldiers and horsemen against you. As King Solomon had wild animals as kings, birds of the sky as riders, and spirits, demons, and liliths as soldiers. They will strangle you in your beds inside your homes. The wild animals will kill you in the field; the birds will eat your flesh from you. And when the queen of Sheba heard the matter of this letter she again took her hand to her garment and tore it. She called to her elders, to her officers, and said to them, "Do you not know what King Solomon sent to me?" They answered and said to her, "We do not know King Solomon and we do not consider his kingdom important." But she did not pay attention to them and did not listen to their words, but sent and called to all the ships of the sea and loaded them with gifts, pearls, and precious stones. And she sent him six thousand boys and girls, and they were all [from] the same time, all of the same height, all of the same style, and they were all dressed in a garment of purple. And she wrote a letter and sent it to King Solomon in their hands: From the city of Kitor to the land of Israel is a seven-year journey. Now due to your prayer and due to your request that I should come before you, I will come to you at the end of three years.
והוה לסוף תלת שנין אתת מלכת שבא לות מלכא שלמה. ואיתאמר למלכא שלמה דאתת מלכת שבא אפיק לותה ית בניהו בר יהוידע דדמי לשפרפרא דנפיק בעידן צפרא ודמי לכוכב נוגהא דמזהיר וקאי ביני כוכביא ודמי לשושנא דקאי על פרצידי דמיא. וכד חזת מלכת שבא ית בניהו בר יהוידע איתרכינת מן רכובא. מתיב בניהו ואמר למלכת שבא למא איתרכינת מן רכוביך. מתיבת ואמרת ליה אנת מלכא שלמה. מתיב ואמר לית אנא מלכא שלמה אלא חד מן שמשוי דקיימין קדמוי ומיד אהדרא ומתלא מתלין לרברבנא. אי לא חזית לכון אריא אתון חזון לכון מרבעותיה ואין לא חזיתון מלכא שלמה אתון חזון שפר דגבר דקאי קדמוי. ואיתי יתה בניהו בר יהוידע קדם מלכא שלמה. וכד שמע מלכא שלמה דאתת לוותיה קם מלכא שלמה ואזל ויתיב בבית זוגיתא יתיב מחשבא בליבה דמלכא במיא. יתיב וחליזת חילותה דתיעבר וחזא ליה סערא ברגלה. מתיב מלכא שלמה ואמר שופרך שופרא דנשי וסערך סערא דגברא וסער לגברא שפיר ולאינתתא גניי.
מתיבא מלכת שבא ואמרת ליה מרי מלכא אמתיל לך תלתא מתלין דאין תפשר יתהון לי ידעא אנא דגברא חכים את ואין לא כשאר בני אינשא.
מתיבא ואמרה ליה מהו גרגריין דאע ודוולין די פרזל דדלו אבנא ומשקו מיא.
מתיב ואמר לה גובתא דכוחלא.
מתיבא ואמרה מהו עפר מן האדמה יצא ומאכלו עפר מן הארץ נשפך כמים ומביט לבית.
מתיב ואמר לה נפטא.
מתיבא ואמרה ליה מהו ארקלין אזל בריש כולהון וצווח צווחא רבא ומריריא רישיה כאגמון שבח לחורין גנאי למסכינין שבח למתים גנאי לחיים חדיי לציפרין נסיס לנונין.
מתיב ואמר לה כיתנא.
מתיבא ואמרה ליה לא האמנתי לדברים אשרי אנשיך ואשרי עבדיך אלה.
ואעיל יתה בגו טרכונא בבית מלכותא. וכד חזת מלכת שבא רבותיה ויקריה דמלכא שלמה יהבת שבחא למאן דברא יתיה ואמרה יהי יי אלהיך ברוך דאיתרעי בך למיתבינך על כורסי מלכותיה למעבד צדתקא ודינא. ויהבת למלכא דהבא טבא סגיא לחדא ויהב לה מלכא כל דצבת. ומלכי מדינחא ומערבא ציפונא ודרומא כד שמעו שומעיה כולהון כחדא איזדעזעו ואתין מן אתריהון ביקר רב וברבו רבא ובדהב ובכסף ובאבנין טבין ומרגלין.
וכד אתחייבו שנאיהון דישראל הוה ירמיה נביא מתנבא להון נבואן סגיאן עליהון ולא מקבלין מיניה. אלאהן שבישת רוחא דקודשא ואובילת יתיה לארע בנימין דהכין כתיב ויצא ירמיהו מירושלים ללכת אל ארץ בנימין. והיך דהוה ירמיהו נביא בגו ירושלם הוה בעי רחמין מן קדם אבוהי דבשמיא דלא איתימסרת קרתא דירושלם בידיהון דכסדאי ולא אחריבו יתה. אלא איך דהוה ירמיה נביא בארע שבט בנימין איתגבר וסליק עליהון מלכא דבבל אחריב ית ארעא דישראל בז קרתא ירושלם וקלי ית בית מקדשא בנורא. ועד נבוכדנצר רשיעא יתיב באנטוכיא רבלתה ושלח על ירושלם נבוזראדן רב קטוליא ותרעו ית שורי קרתא ירושלם. וכד אתא ירמיהו נבייא וחזא ית קרתא ירושלם דאיתחרב וחילוותא דכסדאי מקפין לה הוה ירמיה נביא צווח צווחא בקלא רבא ובכי בכיא רבא ומרירא. מתיב ואמר פתיתני יי ואפת שבשתני יי ואשתבשית תקפתא יתי ויכילתא.
וכד שמע נבוכדנצר מלכא דבבל דאיתכבישת קרתא ירושלם כניש כל חילוותא דכסדאי ואתא וקם על בית מוקדשא מניד ברישיה ומייתי בידיה מן קדם דהוה ידע מה הוא בסוף משירייתיה דסנחריב כד אישתלח מלאכא עליהון מן מרומא וקטל בהון תמני סרי רברבין וחמשא אלפין פרשין ולא אישתייר במשריתיה דסנחריב אלא הוא בלחודוי. ונפקת תוב ברת קלא ואמרה ליה נבוכדנצר מלכא דבבל קום אזיל ותיב ברבלה בארע חמת. קלקל בחצים שאל בתרפים שדא גירא למערבא והדר ונפל לגו ירושלם. ושדא גירא למדינחא והדר ונפל לגו ירושלם. ושדא לרומי חייבתא דתתעקר בעגלא מן עלמא והדר ונפל לגו ירושלם. וקם ושדר רברבנוהי על ירושלם ומה שמהתהון נרגל שראצר שמגר נבו רב סכיס רב מנ׳. וקם ואזל בתר רברבנוהי ועל לבית מוקדשא. מתיב וכן אמר אנת הוא אלהא רבא דארגשתון ואייתיתון על קרתך ועל היכלך.
וכד חזא פיתחא דבית מוקדשא דעמא מסאבא קיימין לקבליה סתם נפשיה ולא צבא למפתחא. ואתון חילוותא דכסדאי ואייתין עמהון תלת מאה ושיתין גמלין דטעינין נרגין דפרזל ובלעת אינון פורטתא ברייתא דבית מוקדשא. ועד כען לא יהבין נפשיהון למפתחא עד דאתא ונכס חזירא וזרק דמיה על בית מוקדשא וסאיב יתיה.
ומן בתר דאיסתאב פתח נפשיה ועל נבוכדנצר רשיעא לבית מקדשא ואזל ויתיב על עזרתא דזכריה בר יהוידע כהנא רבא. וחמא נבוכדנצר רשיעא לדמיה דמתרתע בארעא ושאיל לסבי ישראל ואמר להון דמא הדין דמאן גברא הוא. מתיבין ואמרין ליה נבייא חד הוה ביננא והוה מוכח לן ולא קבילנא מיניה וקמנא וקטלנא יתיה בבית מקדשא. וכד שמע נבוכדנצר ית פתגמא הדין אמר להון זילו אייתו לי ד׳ אלפין כהנן בחירי ונכס עלוהי דדהוא דמא. ועל כן לא איתבלע בארעא עד דנזף נבוכדנצר ביה ואמר כל אומתך תחריב עלך. ובתר כן איתבלע.
וכד חזא כהנא רבא דאיתקטלו כהניא לבש ית מעיליה ואיתקן באיפודיה ונסב ית מפתחי בית מקדשא בידיה וסליק וקם על איגרא דהיכלא. עני וכן אמר יהיב ביתא ומשלם למרוי ונטריא לא נהוי ביה. ורמא נפשיה לגו נורא ויקיד. וכד חזו שאר כהניא דכהנא רבא דליק בנורא אף אינון נסיבו ניבליהון וכינריהון וכל מאני זמריהון ונפלו לגו נורא ויקידו.
וכד בעא נבוכדנצר רשיעא למיעל לבית קדשי הקדשים איסתימו תרעי היכלא ולא פתחון נפשהון עד דנפק בת קלא משמי מרומא ואמרת ליה פתח לבנון דלתיך. ובתר כן פתח נפשיה ועל נבוכדנצר רשעא מסאבא לבית קדשי הקדשים והוא שבחיה דמלך כל עלמיא יי צבאות וחזא מאני קדישיא דאישתמשון בהון כהניא ומלכיא דבית דוד דאיתבלעו מן קדמוי. רגז רגזא רבא ונפק מתמן מבהל וקטל קטלא ושבא שביא רבא ואפיק ית עמא דישראל כד אסירין בשלשלוון דפרזל ואוביל יתהון ערטילאין כד אינון טעינין על צואריהון דחלא.
וירמיה נביא אזל עמהון עד דמטא קברי אבהתא וצווח ובכא. עני וכן אמר אבהתנא מרחמני אברהם יצחק ויעקב קומו מקבריכון וחזו ית עמא דבית ישראל דאזלין בשביא ומהלכין בגלותא. מתיבא רוחא דקודשא וכן אמר ליה כבר אמרית לך ירמיה נביא כי אספתי את שלומי.
וקם מקברי אבהתא ואזל ונפל על קברי אמהתא. עני וכן אמר אמהתנא מרחמניתנא שרה רבקה רחל ולאה קומו מגו קבריכון וחזון בניכון ובנתכון דאזלין בשביא ומהלכין בגלותא דלא מסאנא. מתיבא רוחא דקודשא וכן אמרת כבר אמרית קול ברמה נשמע.
קם מקברי אמהתא ואזל ונפל על קבר נביא. עני וכן אמר נבייא מרחמני משה אהרן ושמואל קומו מנו קבריכון וחזון ית עמא דישראל דדברתון יתהון בקושטא דאזלין בשביא ומהלכין בגלותא דלא מסאנא. מתיבא רוחא דקודשא וכן אמרת כבר אמרית לך ירמיה נביא אם יעמד משה אהרן ושמואל לפני.
קם מקברי נבייא ואזל ונפל על קברי מסחריא. עני וכן אמר אוכילו יתי לחם אבילין ואשקיאו יתי כוס דתנחומין דאנא מתאבל על עמא דבית ישראל דאזלן בשביא ומהלכין בגלותא. מתיבא רוחא דקודשא וכן אמרת אל תבא בית מרזח.
והוה ירמיה נביא ספיד ובכי ומייליל על בית ישראל דאזלין בשביא ומהלכין בגלותא ערטילאין וטעינין חלא על צואריהון אינון ומלכיהון ורברבניהון ושולטניהון עד דמטו לאתרא דשמיה בית כורו ואפיקו לבושיהון ואלבישו יתהון. עני ירמיה ואמר לנבוכדנצר רשיעא ולכל חיילוותהון דכסדאי דאתון עמיה דלמו תיזלון בתר טעוותכון ותשבחון יתהון ותימרון עמא קטילא אנחנא קטלין ועמא שביא אנחנא שביין. והוו מדברין ואזלין עד דמטי דוי הוא מדינתא. והוה ירמיה נביא בכי ומתנח ונתרן מן עינוי תרתין דמעין והוו תמן תרתין מבעוין דמיין עד יומא הדין.
כד אתון ומטון לנהרוותא דבבל עני נבוכדנצר וכן אמר להון לישראל אילין זימריא דהויתון מזמרין קדם מריכון רבא דירושלם ייתון ויזמרון קדמיי. וכד שמעו ליואי נטלין ית כינריהון בערבתא דקיימין על נהרוותא דבבל דהכין כתיב על נהרות בבל וגו׳ על ערבים.
עניין ליואי ואמרין לנבוכדנצר אין הוינן עבדן רעות אבונן דבשמיא והוינן משבחין קדמוי בירושלם בידא דידך לא אתמסר יתן השתא היך נשבה קדמך שבחא דמרינן דכן כתבא מפרש איך נשיר את שיר יי.
כד שמע נבוכדנצר ית פיתגמא הדין עני וכן אמר קטילו יתהון על דעברו על גזירת מלכא.
עני פלטיא בר יהוידע ואמר ליה ענא דמסרה מרה ביד רעיא ואתא דיבא ונסיב מן רעיא ענא מן מאן מתבעא.
עני ואמר ליה מן רעיא הוה מתבעיא.
עני ואמר ליה מן פומך ישבעון אודנך.
ופקיד מלכא ואייתי לצדקיה מלכא ואעברו מיניה ית שלשלוון דפרזל ונחש ושני ית לבושיה ייסוריה.
בשתא דתלת למלכותא דאחשורוש עבד משקיא. ומטול מאן עבד משקיא אית דאמרין דמרדין עלוי איפרכוי ואזל וכבשינון ובתר דכבשינון אתא ועבד משקיא. ואית דאמרין יומא דאידא הות ליה ושדור איגרתא לכולהון מדינתא למיתי למעבד קדמוי חדוותא. שלח וזמין לכל רברבני מדינתא דייתון ויחדון עמיה. ואייתו קדמוי מאה ועשרין ושבעה מלכין וכולהון קטרי תאגי דמלכותא ברישיהון והוו סמיכין על גנזי מלכא ואכלין ושתין וחדיין קדם מלכא. והוו פרתנדאי ורברבני מדינתא קדמוי ומן רברבני ישראל הוו תמן ומטול דחזון תמן מאני דבית מקדשא הוו בכיין ומספדן תמן.
לא כתיב דאחזי ית עותריה אלא כתיב בהראותו את עשר דאחזי ית עותרא. וההוא עותרא דאחזי דבית מקדשא הוה ולבישרא ודמא לא אית עותרא כוליה עותרא דקודשא בריך הוא דכן כתיב לי הכסף ולי הזהב דידי כספא ודידי דהבא אמר יי מרי חילותא. שיתא בי גגזי הוה מחזי להון בכל יומא מאה ותמנין יומין. ומהיך משכחינן דשיתא בי גנזי הוה מחזי להון כל יומא דכתיב עשר כבוד מלכותו יקר תפארת גדולתו הא שיתא. וכד חמון תמן דבית ישראל מאני דבית מוקדשא לא הוון צביין למגני קדמוי. ואמרו ליה למלכא לא צביין יהודאי למגני מטול דחזיין מאני דבית מקדשא. ואמר מלכא עבידו להון סמכא אחריתי לגרמיהון.
It is not said here, he showed them his riches, but "he showed them the riches of his glorious kingdom." By which riches is to be understood, that which came from the temple. For a mortal eye has no riches, but all riches belong to God, as it is written, "Mine is the silver and the gold, saith the Lord of hosts." During a hundred and eighty days he showed them daily six treasuries, as it is written, "riches, honour, dominion, glory, majesty, greatness" (Esther i. 4),—so then six expressions. But when the Israelites saw there the vessels of the temple, they did not remain any longer. The king was told that the Jews did not want to take refreshment, because they saw there the vessels of the temple, and so he ordered that they should have another banquet for themselves.
ובמשלם יומיא האלין אמר מלכא השתא אעביד משקיא לבני אתריי ואעילינן לדרת גינא דנציבא אילני דפירי ודבוסמני. מה עבד כף אילנא לאילנא ועבד כיפין ותבר אילניא דבוסמני ואותיבינון ואשדו קדמיהון אבנין טבתא ומרגליתא ואילנין מטללין.
When those days were ended, the king said: "Now I will make a feast for all the inhabitants of my city, for all the people that are found in Shushan, both small and great." They were brought to the royal garden where fruit and spice trees stood, some of which were broken and arranged for arbours, and others were planted for shades; seats also were prepared, and the paths were strewn with costly stones and pearls.
ובין אילנא לאילנא הוו פריסן יריען דבון גוון חיור כספירין וכרתינן ותיכלא אחידין באשלין מתכסין בארגונא דליין עילוי אונקלוון ודשרין סגלגלין די כסף נפישן עילוי עמודי מרמירין סמקין ירקין וברקין ומרוקין וחיוורין ואותיב עליהון ערסן דמילתין די מחתן על דרגשן דנקליטון (דנקטילון) דדהב טב וכרעיהון דכסף שריין על סטא כבישין קרוסטלינן ומרמרין ודורא דכרכי ימא רבא ואינון מצחדין מקפן להון חזור חזור.
ושתיין במאני דדהבא ובמאני דכספא דהוה שתי בכסא לא הוה שני ושתי ביה תוב אלא מעיילין ליה לההוא כסא ומפקין אחרינא חדתא. והוו תמן מקוקם וכסי לא הוון דמיין להדדי מטול כן כתיב וכלים מכלים שונים מאני מן מאני משניין. אלא כד הוון מפקין להני מאני דבית מקדשא ומזיגו בהון אינון אומי עלמא הוה משתני זיויהון ומטול כן כתיב וכלים מכלים שונים.
And they drank out of golden cups and bowls; and when one drank of a cup, he did not drink of the same again, but he was given a new cup. The cups were of various descriptions, as it is written: "And the vessels were diverse from one another." But when they brought out the vessels of the temple, and the heathen began to pour wine into them, the appearance of the vessels became different from what they were. And for this reason it is said: "the vessels being diverse from one another;"
וחמרא דמלכא הוה רב מן מן דשתוהי ומטול מאן דהוה שתוהי מטול מה דהוה משאיל ליה לגברא בר כמה שנין את והוא אמר בר ארבעין שנין ודכוותיה לכל גברא ומטול כן כתיב ויין מלכות רב כיד המלך.
"And royal wine was (רב) in abundance." That is, the wine was older than the person who drank it. For example, the butlers asked a man how old he was, and he said forty years, and so they gave him wine forty years old; and thus they did with every man. For this reason it is written: "And royal wine was in abundance."
ושתיין בנימוסא ולית דמתנזיק. ולמה לא הוה מתנזיק מטול מכסא דאינשי פרסאי כדין הוון אתיון להון כסא רבא דהוה לכיד אריבעה וחמשה הימינון והוה מתקרי שמיה פתקא. והוו משקיין ביה לכל גברא חד ולא הוו שבקין ליה עד דשתיאו ביה חד. ומזוגא דהוה מזיג להון לפרסאי עותרא רבא הוה עתיר ואיך הוה עתיר הוה מזיג לגברא ועל דלא הוה משכח גברא דשתי רמזין ליה למזוגא עבידו מיניי ולך זפלן זוזין מטול דלא הוה משכח דשתי. אלא אחשורוש לא יעילון הני כסי לשתוי אלא הך דצבי כל גברא וגברא ישתי מטול כן כתיב והשתיה כדת.
And the drinking was according to regulation, so that it could hurt no one. Why could it not hurt ? Because when at royal feasts generally, a cup was given to a Persian containing from four to five Hemins (a certain measure that was called Pithka)1 he had to drink the whole out in one breath. Owing to this the butlers used to become rich, for no Persian guest could be found able to drink the whole cup at once, and therefore they used to beckon to the butlers to take it away for a certain sum of money. But Ahhashverosh gave order that no such cups should be given this time, but that every one should drink as much as he liked. Therefore it is written: "And the drinking was according to law."
ולחוד ושתי מלכתא עבדת משקיא לנשי והות מזגא להון חמרא אוכמא ואותיבת יתהון בגו פלטין מטול תחזי להון עותרא דמלכא. ולמה אותיבת יתהון מטול דתחזי להון עותרא דמלכא. והוו משאלין לה היך דמיך מלכא. והות מחזיא להון למה נשי בעין דידעון כל מילי. והות אמרה להון מגניא מלכא לכא אכיל לכא שתי ולכא דמיך מטול כן כתיב בית המלכות.
Vashti also made a feast for the women, and gave them red wine,1and seated them in the palace, in order to show them its riches. They asked her various question, for they wanted to know everything, e.g. where the king eats, drinks, and sleeps; and she showed them all the places. Therefore it is written: "In the royal house."
ביומא שביעאה כד שפיר ליביה דמלכא ודמאה ועשרין ושבעא מלכין דהוו קטרין כלילא דמלכותא הוה תיגרא ומצו ביניהון בטעים חמריהון הוו מתעסקן בזנותא. מלכי מערבא הוו אמרין נשי דילן שפירן וכולהון הוו אמרין דילן שפירן. ואף מלכא אחשורוש בטעם חמריה מתיב ואמר להון לית נשי בעלמא דשפירן אלא בבליתא ואם לית אתון מהימנין לי בבליתא חדא מותבא בגו מרכונא דמלכותא דילי אשלח ואיקרי יתה לקדמי ולקדמיכון ותחזון יתה דהיא שפירא מן כל. בה שעתא שליח לותה מלכא אחשורוש שבעא סריסיא.
On the seventh day, when the king and the hundred and twenty-seven crowned princes who were with him were merry with wine, a dispute arose among them about indecent things. The kings of the West said, Our women are the handsomest. The others said the same of their women. Ahhashverosh also took part in the dispute, and in his drunken freak said: "There are no more beautiful in the world than the Babylonian; but if you will not believe me, I shall send for the Babylonian wife which I have in the palace, and you shall see that she surpasses in beauty all your wives." Immediately King Ahhashverosh sent seven eunuchs to the queen.
מתיב ואמר להון זילו ואמירו למלכתא ושתי קומי מן כורסיה מלכותך ושלוחי ערטילאי ורמי תגא ברישיך וכסא דדהבא ביד ימיניך וכוזא דדהבא ביד שמאליך ועילי לקדמי ולקדם מאה ועשרין ושבעא מלכין קטירי תגא די יחזון יתך דאנת שפירא מכל נשיא.
He said "Go and say to Queen Vashti Arise from thy royal throne, strip thyself naked,1 put the crown upon thy head, take a golden cup in thy right hand and another in thy left, and thus appear before me and the hundred and twenty-seven crowned kings, that they may see that thou art the fairest of all women."
מתיבא ושתי מלכתא ואמרת להון לשבעא סריסיא גואי איזילו ואימרו ליה למריכון שטיא דאף אתון שטיתון כוותיה. אנא היא ושתי מלכתא בת מלכיא דמלכי בבל מן שירותא אבא לקביל אלפא חמרא שתי ולא אטעי יתיה חמרא למימר מילין דלא כשרין כוותך.
She refused. Vashti answered to the seven eunuchs: "O shame. Go and tell your master, the fool,—you also are fools like him,— I, Queen Vashti, am the daughter of Babylonian kings of more ancient times. My ancestor Belshazzar drank as much wine as a thousand persons, and yet the wine never made him so silly as to utter such improper words as thou hast to me."
בה שעתא אזלו ואמרין ליה למלכא מה דשלחת ליה ושתי מלכתא. וכד שמע מלכא ית פתגמיא האילין רגיז רגזא רבא ורוגזיה דליק ביה.
Then they went and told the king the reply of Queen Vashti. And when he heard it, his anger was kindled,
ותוב שלח עלה ביד שבעתי סריסיא דמלכותא דיתבן קדמוי במלכותא. כען אזילו ואימרו לה לושתי מלכתא אין לא תשמעין מיליי ותעילין לקדמי ולקדמיהון דמלכיא האלין קטילנא יתיך ומובידנא ית שופריך מיניך.
and he again sent the seven eunuchs, saying to them: "Go and say to her, If thou dost not hearken to me, and dost not appear before me and before these kings, I shall cause thee to be slain, and thy beauty will perish."
וכד אזלו רברבני מלכא ואמרו לה ולא ספגת יתהון אלא מתיבא ואמרת להון אזילו ואמרו למלכא טפשא דמקלקלן עצתיה ולא תקינן גזירתיה הלא אנא ושתי מלכתא בת אויל מרודך ברתיה דבריה דנבוכדנצר מלכא דבבל וממה דבריתי עד כאן לא חזא אינש גופי אלא את מלכא בלחודך. כען אין אנא עיילא לקדמך ולקדמיהון דמאה ועשרין ושבע מלכין קיטרי תגא קטלן יתך ונסבין יתי לאינתא.
The nobles came to her with the message, and she did not honour them, but said: " Go and tell the foolish king, whose counsel is as much folly as his command is unjust, I am Queen Vashti, the daughter of Evil-Merodach and granddaughter of Nebuchadnezzar. Ever since I was born no man has seen my body except thou alone, and if I now appear before thee and before the hundred and twenty-seven crowned kings, the end will be, they will slay thee and marry me."
מתיבא רבתא דפרסייתא ואמרה לה לושתי מלכתא אין קטיל יתיך מלכא ומוביד ית שופריך מיניך ולא תפרסים ית שמא דיליך וית שמא דאבהתיך ולא תחזין גופיך לכל בר נש אלא למלכא בלחודוי.
Now a noble Persian lady said to Queen Vashti: "Even if the king should kill thee, and cause thy beauty to perish, thou must by no means dishonour the name of thy ancestors, and thou must not show thy body to any man, except to the king alone."
בה שעתא כד אמרו רברבני מלכא למלכא דסרבת ושתי מלכתא למיעל היכמה דאמר מלכא ביד סריסיא ורגיז מלכא לחדא וחימתיה תקיפת עלוי.
At the same time the nobles told the king that Vashti refused to obey the command which he sent to her by the eunuchs, and his wrath quite overpowered him.
ואמר מלכא לחכימיא ידעי זמניא ארום כן פתגמו דמלכא קדם כל ידעי גזירן ודינין.
Then the king laid the matter before the sages and statesmen, for royal affairs are brought before those who are acquainted with laws and statutes.
ודקריבין ליה בעיצתא דרחיקין ודקריבין כרשנא מן אפרקוי שתר מן הנדקי אדמתא מן אדום תרשיש מן מצרים מרס מן מרס מרסנא ממוכן מן ירושלם שבעת רברבני דפרסאי ומדאי אינון דחזון אפוי דמלכא הינון דיתבין במלכותא.
There were some in the cabinet council who were from near, and others who were from a distance. Those from near were Carshena1 from Africa, Shethar from India, Admatha from Edomaea, Tarshish from Egypt, Meres-Marsena from Meres, a distant country, Memucan from Jerusalem. To those seven great Persians and Medes, who looked upon the king's face and were of the first rank,
ואמר להון מלכא סכון עצתא מה נעבד לושתי מלכתא על דלא עבדת פוקדניה דמלכא אחשורוש דשלח ביד סריסיא.
he communicated the royal order which he sent to Vashti by the eunuchs.
ואמר ממוכן דהוא דניאל ולמה מיתקרי שמיה ממוכן מטול דכד גלוון שיבטא דבית יהודה לבבל גלוון עמהון חנניה מישאל ועזריה והוה דניאל בגלותא ואיתעבד על ידוי ניסין וגבורן ותוב על ידי דדניאל איתגזר מן מרומא דתתקטיל ושתי מלכתא בכן איתקרי שמיה ממוכן. מתקן ואמר ממוכן קדם מלכא ושולטניא דהכין היא גזירת מלכא בזימנא דהוו יהיבין עצה הוו שליטי זעירי עייצין קדמוי ואין שפירת עצתא עבדו יתה ואין לא שפירת עצתא דרברבין. וממוכן הוה זעירא דכולהון והוא יהיב עיצתא קדמיא קדם מלכא. והוה ממוכן שקיל אינתתא פרסייתא דעתירא מיניה ולא הות צביא דתמלל עמיה אלא בלישנה. ואמר ממוכן לגרמיה כדו אשתכחת עיליתא למיכבש על נשיא דניהוון מוקרן גבריהון. בכן אמר ממוכן קדם אומיא ושלטוניא לא על מלכא בלחודוי אסיטת ושתי מלכתא אלא על כל עממיא ושליטיא דאית בכל מדינתא דמלכא אחשורוש.
Then said Memucan, who is Daniel. But why is he called Memucan? Because when the tribe of Judah were taken captive to Babylon, —Hananiah, Mishael, Azariah were among them,—Daniel also was exiled, through whom great, wonderful, and mighty works were done, and again through whom heaven determined that Queen Vashti should be killed, in consequence of which he was called Memucan, i.e. " establisher." And Memucan spake to the king and governors—there was a royal statute at the time which provided, that in the cabinet consultations the younger ministers should give their advice first. If it was a proper one, they carried it into execution; but if not, the older ministers gave their advice. And as Memucan was the youngest of them all, he gave his advice first. It so happened that Memucan had married a Persian wife who was richer than himself, and she refused to speak to him in any other language but her own, and so he thought to himself, now is the opportunity to compel the wives to honour their husbands. Therefore he said to the king and the nobles: "Not against the king alone has Queen Vashti failed, but also against all the nations and governors that are in the empire of Ahhashverosh.
ארום יפוק פתגמא דמלכתא על כל נשיא כולהון למהוי שייטן בעליהון בעיניהון ותהי כל אינתא אמרה לבעלה דילמא את יקיר מן מלכא אחשורוש דאמר ושתי מלכתא תיתי קדמוי ולא צבת למיתי.
For the answer of the queen will be spread among all the women who now honour their husbands, and every woman will say to her husband, 'Art thou perhaps worthier than King Ahhashverosh, who commanded that Queen Vashti should come before him, and she refused to come?'
ויומא הדין אמרין שילטונתא דפרס ומדי דשמען ית מיליא דמלכתא לכל שילטוניא דמלכא כמסת דיהוי ביסתא למרגז עלוי. ובזמן דגזר ממוכן גזירא הדא דחיל מן נפשיה ואמר דילמא לא יעביד מלכא גזירתא וכד תיעול ושתי ותשמע גזירתא הדא דגזרית עלה ותדון יתי דינין בישין ותקטול יתי אלא אחזי דמילי מלכא אחשורוש דלא תיעול ושתי קדמוי ואומי יתה במומתא דפרסאי דהינון דחלין מנהון.
Even this day the noble women of Persia and Media repeat the language of the queen to the royal governors in such a manner that it causes contempt and occasion for wrath." But at the very time when Memucan gave this decision, he was anxious about himself. He thought, perhaps the king will not issue a decree, and Queen Vashti may hear of my advice concerning her, and she will judge me severely, and cause me to be killed. I will therefore see that the king should not order her to appear before him, by binding him by an oath which the Persians and Medes fear (to break).
לכן אמר ממוכן אין על מלכא שפיר יפוק פתגמא דין ויכתוב ויימי בגזירת דפרסאי ומדאי ולא יבטיל דילא תיעול ושתי קדמוי דמלכא אחשורוש ומלכותה יתן מלכא לרעותה דטבת מינה.
Hence he further said: "If it please the king, let this decree be issued, and this oath be written in the statute book of the Medes and Persians that it should not be invalidated, namely, that Vashti should no more come before the king, and that her kingdom should be given to her companion, who is better than she.
וישתמע פתגמא דמלכא דיעביד בכל מלכותיה ארי סגיאה היא וכל נשיא יהבון יקרא לבעליהון למן עתיריא ועד מסכיניא למן רברבניא ועד זעיריא.
And let this decision be proclaimed in all the empire, however great it may be, and all the women, great and small, will honour their husbands."
ושפר פתגמא קדם מלכא ושילטוניא ועבד מלכא כמלוי דממוכן.
This advice pleased the king and his governors, and he acted according to the words of Memucan.
ושדר מלכא איגרתא על כולהון מדינתא דמלכא על מדינתא ומדינתא היך כתבה ועל עמא ועמא היך לישניה למיהוי כל גבר מתייקר בביתיה ומטול דלא הוה אינתתיה דממוכן ממללא עימיה איכתב באיגרתא חדא דיהי כל גבר יקיר בביתיה ומתמליל עמיה היך לישניה.
The king sent letters to all the provinces, to each according to its writing, and to every people in its own language, to the effect that every husband should be honoured in his house, and that he should speak his native tongue.