Targum Sheni on Esther Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
והוה ביומא תליתאה כד צמת אסתר תלתא צומין צומא בתר צומא קמת מן עפרא ומן קטמא כד כפיפת קומתה ולא פשיטה ואיתקנת בתיקונא כמה דמיתקניין מלכותא לבשת לבושא דמלכותא מטקס בדהבא טבא דאופיר הוא שיראה פרנגאן טבא דמטקס באבנין טבין ומרגלין דאייתו יתיה ממדינת אפריקי ואחתת ברישא כלילא טבא דדהבא וסמת ברגלהא מסאנין דאובריזין ובתר כן אסתר בצלותא מצליא וכן אמרת אנת הוא אלהיה דאברהם יצחק ויעקב ואלהיה דבנימין אבא. לא מן דשפירא אנא קדמך אנא עלא קדם מלכא טפשא הדין אלהן עמך בית ישראל דלא יאבדון מן עלמא הדין. דבדיל ישראל בריתא ית עלמא כוליה דאין ישראל יאבדון מן עלמא מן יימר קדמך קדוש קדוש קדוש בכל יומא ויומא תלתא זימנין.
כמדעם דשיזבתיה חנניה מישאל ועזריה מן אתון נורא יקדתא וית דניאל מן גוב דאריותא את שיזיב יתי מן ידיה דמלכא טפשא הדין וגמול עמי חינא וחיסדא בעינוי. בבעו אסתר אמרת מילהא ובתחנונים סדרת צלותא. בבעו מינך שמע צליין שמע צלותי בעידנא הדין גלינא וטרידנא מן ארענא ובדיל חבנא מסרתא יתנא דיתקיים בנא פתגם דכתיב ותזדבנון תמן לבעלי דבבינון לעבדין ולאמהן ולית דקני. והא אנחנא מזדבנין ולית דקני ודתא נפקא לקטלא וכולנא מתמסרין לחרבא ולקטלא ולשיציא גמירא כחדא. זרעיה דאברהם לבושין סקא וקטמא רמי להון על רישיהון. אם חטו אבהתא מה חטו בנייא אם נשתיצי מאן מודי קדמך. טפליא אם חטו קדמך ינקי חדייא מה חטו. יתבי ירושלם נעו מקבריהון דמסרתא בניהון למתנסבא. כענני שמיא את מעבר יתנא מה קלילן אינון יומי חדוותן. להמן רשיעא מסרתנא ולבעלי דבבנא לאתנסבא.
מדכרא אנא קדמך עובדי רחמין מן אברהם אישרי למימר נסיתא יתיה בכל נסיונין בדקתא יתיה ואשתכח מהימן סעיד וסמיך לבני רחימוי דתעיל יתהון כחותם קיימא. עולבננא תבע מן המן ופורענותא מן בר המדתא. פרע מיניה על ידי עמך דבעא לשיצאה יתנא כחדא צר ותשנוק לעמך הוה לאעקא להון בכל אתריהון. קיים עלמא קיימתא עמנא עקידת יצחק זקוף יתנא. רמא המן כספא למלכא למזבן יתנא בעשרא אלפין ככרין. שמע בקלנא ועני יתנא ואפיקנא מן עקא לרווחא. תבר תקיפין תבר ית המן ולא תיהוי תקומה למפלתיה.
אסתר צווחת צווחא רבא וילילת יללה מרורה. בבכיה ובדמעין אמרת מילהא ובתחנונין סדרת צלותהא גרונה איתחר מן קדם פומה ועיינהא איסתמיין מן קדם דמעתהא. דמיית אסתר בלבה ואמרת דילמא איעול קדם מלכא ולא יקבל מני הא אנא עלא קדם מלכא למבעי רחמין על אחסנתי. ומלאך דרחמין יקבל יתי וייעול עמי חינא וחסדא. זכותא דאברהם תיעול קדמיי עקידת יצחק תזקוף יתי חיניה דיעקב יתייהיב בפומי חיסדיה דיוסף על לישני טוביה לאינש דמתרחיץ עלוהי ולא בהית כל דרחיץ ביה. ימיניה ושמאליה יפשוט לי דבהון ברא עלמא כוליה כל ישראל בעון עלי רחמין דעליכון אנא מצליא ומבעי רחמין דמידעם דמתחנן אינש קדם קודשא בריך הוא משתמעה צלותיה בעידן עקתיה. נחזי בעובדי אבהתנא ונעבד כוותהון והוא יעביד לנא ית בעותנא. שמאליה דאברהם אחידא בצואריה דיצחק וימיניה על סכינא למעבד ברעוא רעות מימרך ולא עיכב מן שליחותך.
פתחתה רקיעא כוין כוין למיתן אתר למלאכי מרומא צווחין במרר וכן אמרין חבל לעלמא אם כך עבד. קריא אנא קדמך עני יתי דאנת עני לכל מאן דדחיק ליה ולכל מאן דעייקא ליה ואת חזי לעקתא דנפש רחמנא וחננא איתקריתא מרחיק רגז ומסגי למעבד טיבו וקשוט שביק לעוין ולחובין נטר קיימא וחסדא לרחמוי ולנטרי פיקודי אוריתא לאלפי דרין ואף לאבהתנא דילנא הדין הוא קיימא דקיימתא עמהון. שמעת יונה והות בכיא ויתיבת באיתא על מתברא שמע בקלנא ועני יתנא ואפיק יתנא מצרה לרווחה.
...Elided passageI fasted three days according to the three days in which Abraham went to bind his son upon the altar before Thee. Thou didst then make a covenant with him, and didst promise him: 'Whenever thy children shall be in tribulation, I will remember them favourably for the sake of the sacrifice of their father Isaac, and will redeem them.' Again, I fasted three days in reference to the three divisions, the priests, Levites, and Israelites, who stood at the foot of Mount Sinai when they said: ' All that the Lord hath spoken, we will do and obey.' Therefore redeem them from this oppression!" And Esther continued to pray, and said: Lord of hosts! Thou that searchest the heart and reins, remember in this hour the righteousness of Abraham, of Isaac, and of Jacob, and do not turn away from my petition, nor delay an answer to my request!"
תלתא יומין צמית קדמך לקבל תלתא יומין דאזל אברהם למיעקד בריה על נבי מדבחא קדמך וקיימתא ליה קיימא ואמרת דכל אימת דנעלון בנך לאננקי אידכר להון עקדת יצחק אבוהון ופרוק יתהון. ותוב צמית תלתא יומין לקבל תלתא יומין דקמון ישראל בשיפולי טורא דסיני ואמרו כל דמליל יי נעביד ונקבל ופרוק יתהון מן עקתא הדא. וענת אסתר ואמרת אלהא מרי חילותא בדיק לבבין וכוליין אידכר בשעתא הדא זכותיה דאברהם יצחק ויעקב ומן שאילתי לא אתהדר ומן בעותי לא אתעכב.
וקמת בתרע בית מלכא גואה לקבל בית מלכא ומלכא הוה יתיב על כרסי דמלכותיה בבית מלכותא לקבל תרע מלכא.
והוה כד חזא מלכא ית אסתר מלכתא קיימא בדרתא ואתגמלת חינא וחסדא קדמוי והמן אספלקטורי דמלכא בעא למקטל ית אסתר ואושיט מלכא לאסתר ית שרביטא דדהבא וקרבת אסתר ומטת ברישא דשרביטא.
And when the king saw Queen Esther standing in the court, she found favour and grace in his sight. But the royal executioners1 who stood there were ready to kill Esther; then the king stretched out the golden sceptre which he held in his hand to her, and she approached and touched the top of the sceptre.
ואמר לה מלכא מה ליך אסתר מלכתא ומה בעותיך רמו לפלגא דמלכותא ואתן לך.
Then the king said to her: "What wilt thou, Queen Esther? and what is thy request? It shall be given thee even to the half of the kingdom."
ואמרת אסתר אם קדם מלכא שפיר ייתי מלכא והמן יומא דין לשירותא דאעבד לכון.
When Esther heard these words she trembled, and said: "I ask for nothing else, but if it please the king, let the king and Haman come this day unto the banquet that I have prepared for him."
ואמר מלכא קריאו ית המן למעבד כפתגמא דאסתר ואתא מלכא והמן לשירותא דעבדת אסתר.
And the king said: "Call Haman, and make him hasten to do as Esther has said." So the king and Haman came to the banquet that Esther had prepared.
ואמר מלכא לאסתר במשקיא מה שאלתיך אסתר ואתן לך ומה בעותיך רמו לפלגא דמלטתא ואעביד.
And the king said to Esther while drinking wine: "What is thy petition? and it shall be granted thee; and what is thy request? even to the half of the kingdom it shall be performed."
וענת אסתר ואמרת שאלתי ובעותי.
Then answered Esther and said: "My petition and my request?
ענת מלכתא ואמרת אנת מלכא אין אשכחית חיסדא ורחמין קדמך ואין על מלכא שפיר למיתן שאלתי ולמעבד ית בעותי ייתי מלכא והמן לשירותא דאעביד לכון ולמחר אעביד כפתגמיא דמלכא.
Thou, king, art good without parallel, and if I have found favour and grace and mercy before thee, and if it please the king to grant my petition and to perform my request, let the king and Haman come to the banquet that I shall prepare for them, and I will tomorrow do as the king has said."
ומטול תלתא פיתגמין זמנת אסתר ית המן לשירותא פתגמא קדמאה דידעת אסתר דחמא המן היך התך בשליחותא בין אסתר למרדכי ואמרת אסתר אזמין ית המן לשירותא. פתגמא תניינא מטול דעקרת סינאתא מליביה ותוב ארמי טננא בין אחשורוש להמן ודיימר מלכא מה היא חדא מילתא דמכולהון שליטיא דידי לא קרת אסתר לשירותא אלא להמן. פתגמא תליתאה אמרת אסתר כולהון דבית ישראל עייניהון תליין עליי ואיבעי מן מלכא אחשורוש ונקטליה להמן. אלא אזמין יתיה לשירותא מטול דנתהפך לבהון דבני ישראל ונתפנין לות אבוהון דבשמיא ונבעי רחמין מן קדמוי.
For three reasons Esther invited Haman to the banquet. First, because Esther knew that Haman was angry against Hathach, and was about to kill him, for his going on errands between her and Mordecai, and therefore she thought: "I will invite him to the banquet in order to appease him." Secondly, she thought: "I may eradicate the hatred from his heart, and again I shall excite the jealousy of Ahhashverosh against Haman, for the king will say: 'What must be the reason that of all my governors Esther invited none but Haman to the banquet?'" Thirdly, she thought: The eyes of all Israel are directed towards me, that I should request the king to kill Haman; I will therefore invite him to the banquet, in order that the heart of Israel may be changed and directed to the heavenly Father to ask for mercy from Him."
ונפק המן ביומא ההוא כד חדי ושפיר לבא וכד חזא המן ית מרדכי יתיב בתרע בית מלכא ולא קם ולא זע מיניה ואתמלי המן על מרדכי חמתא.
Then went Haman forth that day joyful and glad of heart; but when Haman saw Mordecai in the king's gate, that he stood not up nor moved for him, he was filled with wrath against Mordecai.
ואיתחמם המן ועל לגו ביתיה ושדר ואייתי לרחמוי ולזרש איתתיה.
Nevertheless, Haman restrained himself and went to his house, and he sent and fetched his friends and Zeresh his wife.
ותני להון המן ית יקרא דעותריה ורבותיה דבנוי וית כל מה דרומם יתיה מלכא וית כל מה דנטיל יתיה לעיל מכל רברבניא ועבדוי דמלכא.
And Haman recounted unto them the glory of his riches, and the multitude of his children, and all the things wherein the king had promoted him, and how he had advanced him above the princes and servants of the king.
ואמר המן אוף לא קרת אסתר עם מלכא לשירותא דעבדת אלא לי ואוף למחר קרינא אנא עם מלכא.
Haman said, "Moreover, yea, Esther the queen allowed no man to come in with the king unto the banquet that she had prepared but myself; and to-morrow also I am invited by her together with the king.
וכל כדין לא סליק לי כל זמן דאנא חזי ית מרדכי יהודאה יתיב בתרע בית מלכא.
Yet all this gives me no joy, and I am not pleased so long as I see Mordecai the Jew sitting at the king's gate."
ואמרת ליה זרש איתתיה וכל רחמוי אין שפר בעינך נימר קדמך מילתא חדא איך פורענותא יתעביד ליה למרדכי גברא יהודאה הוא חד מן צדיקיא דאיתבריאו בעלמא. אין בחרבא תקטל יתיה כבר תהפך חרבא ותתרמי עלנא. נרמי יתיה לרגימותא כבר רגמיה דוד לגלית פלישתאה. ואם בתורא דנחשא גירמיה כבר בזעיה מנשה ונפק מיניה. זרוק יתיה לימא כבר בזעוניה בני ישראל ועברו בגויה. טמור יתיה לגו אתון נורא יקידתא כבר עקרוהי חנניה מישאל ועזריה ונפקו מיניה. יתרמי לגוב אריותא כבר לא אריותא לדניאל. יתרמי קדם כלבין כבר דאסתתמו פום כלבין בארעא דמצרים. למדברא נגלי יתיה כבר במדברא נפישו וסגיאו. מה קטלא נמטול יתיה וחדא דתא יתעביד ליה. נרמי יתיה לבי אסירי כבר מן בית אסירי אמליכו ליוסף. סכינא תתרמי על צואריה כבר אתהפיך סכינא מעילוי צואריה דיצחק. נעוור עיניה ונשבוק יתיה כבר יקטל בנא כמה דקטל שמשון. פורענותא דגברא הדין לא ידעינן מה נעביד. צליבא רבא יתעביד ליה ועל בבא דבייתיה דמיה ישתפך קומתיה יתרמי על צליבא ויחזון יתיה כל חברוהי ורחמוהי. שמיא וארעא כחדא צייתין על צליבא דאתקין המן למרדכי. הקדים בצפרא ועול קדם מלכא ושאיל מיניה על צליבא הדין.
Transcriber's note Then said Zeresh his wife and all his friends unto him: "Thou canst not throw him into fire, because his ancestor Abraham was delivered out of it. Thou canst not kill him with the sword, because his ancestor Isaac was delivered from it. Thou canst not drown him in water, because from water were Moses and the children of Israel saved. Thou canst not throw him into a den of lions, because Daniel was saved from it. Therefore, make a gallows fifty cubits high, and in the morning speak to the king that Mordecai may be hanged thereon. For thus far not one of them who was hanged on the gallows was delivered. After that, go with the king to the banqueting-house with joy." This advice pleased Haman, and he made a gallows for himself.
בה שעתא ההיא לא שכב ולא שליו המן בר המדאתא עד דאזל ואייתי ית נגריא וית קיינאי נגריא דעבדין צליבא וקיינאי דמתקנין מנין דפרזל. ובנוי דהמן דייצין והדיין וזרש איתתיה מנגנא בכינרין. ענה המן רשיעא ואמר אגרא לנגרי אנא יהיב ולקיינאי אנא מתקן שירותא על צליבא הדין. בה שעתא קם המן רשיעא למנסייא ית צליבא בקומתיה. נפקת בת קלא משמי מרומא ואמרת ליה לך יאי המן רשיעא ולך שפיר בר המדתא ושפר פתגמא קדם המן ועבד צליבא לנפשיה.