ויראה לי שטומאתו [בספק בהרת קדמה ספק שער לבן] בספק. ועיי"ש בכ"מ, ותקשה לענ"ד ממה נפשך דהא מצינו דהקב"ה אמר טהור א"כ מה שייך לומר ע"ז ספק כלל, ולהמלאכים שאמרו טמא הרי טמא בודאי ולמה כתב טמא בספק, ועיי"ש במל"מ, וקצת נראה דהרמב"ם לשיטתו דס"ל דסד"א לקולא מן התורה, א"כ פשוט הדבר דהמלאכים שאמרו טמא מדאורייתא קאמרי והקב"ה שאמר טהור מדאורייתא הוא, משום דספק טהור, וא"כ ת"ק דמתני' דאמר טמא מדרבנן הוא טמא ור' יהושע קיהה לומר טהור אף מדרבנן. וג' מחלוקת בדבר, ואתי שפיר שלא הובא בגמ' שם הני פלוגתא דתנאי שם ועכ"פ מאי טעמא לא נזכר שם דהם נחלקו בפלוגתת התנאים וכהא דחגיגה ט"ו ב', וגיטין ו' א', בכה"ג. אלא ודאי דמשנתינו בדרבנן פליגי וא"כ דברי הרמב"ם נכונים שזהו שהכריע דטומאתו דתנן בדברי הת"ק הוא רק טומאת ספק ומדרבנן ולא מדאורייתא, ועי' בס' בנין אריאל בחדרי תורה פרשת תזריע שכתב דבר נכון קרוב לזה. [ועי' במל"מ מש"כ לתרץ קושית התוס' יו"ט, דאיך משכחת לה לפי דברי הרמב"ם ז"ל דאין זקן ממרא בזה, די"ל שקידש אשה בככר של תרומה שנגע בו זה המצורע וכתירוץ התוס' סנהדרין פ"ז א', אבל לא יתכן לפי מה דקיי"ל קדשה בתמרה הוי ליה ספק מקודשת שמא שוה פרוטה במדי, א"כ עדיין אינו ברור די"ל דשוה פרוטה במדי להסקה, ואפשר לומר דהרמב"ם לשיטתו משכחת לה בככר שאינו מתקיים דלדידיה בא"מ לא הוי כלל מקודשת אפי' מספק, ואכמ"ל].