לפיכך כל הנשבע להרע לאחרים פטור משבועת ביטוי וכו', ויראה לי שהוא לוקה משום שבועת שוא. והיא משנה מפורשת שבועות כ"ט א', איזהו שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לבטל את המצוה כגון שלא לעשות סוכה וכו' זו היא שבועת שוא שחייבין וכו' וצע"ג, אם לא שנדחוק לומר דכוונתו ז"ל גם על ראש דבריו שפתח שם בנשבע לקיים את המצוה ולא קיים, עיי"ש, [ודרך אגב ראיתי להעיר על הכ"מ בהי"ז שלא ציין על מ"ש שם נשבע להרע לעצמו דאע"פ שאינו רשאי חייב מהא דשבועות כ"ו ב', ובב"ק צ"א ב', מבואר להדיא דבחבלה קאמר עיי"ש] ועי' בספר החינוך פרשת יתרו דמשמע שמפרש הרמב"ם כפשוטו אסיפא ויש להאריך בדין זה ואכ"מ.