יראה לי שאין לוקין מן התורה על אכילת טבל עד שיקבע בכניסתו לבית וכו' אבל אם נקבע בשאר הששה דברים אין לוקין עליו אלא מכות מרדות מדבריהם. והוא תלמוד ערוך בירושלמי פ"ג דמעשרות, אמר ר' יוחנן מקח חצר ושבת אינו תורה ושוב מצאתי בכ"מ שעמד בזה ותירץ בדוחק דמשום אינך שלשה שלא זכר ר"י, דמ"מ כולם רק מדרבנן הם, ולא ידעתי מאי טעמא לא זכר הכ"מ להקשות מבבלי ב"מ פ"ח א', דאמר ר' ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית ור' יוחנן אמר אפי' חצר ועיי"ש בתוס', והכ"מ עצמו בפ"ג ה"ד הביא ד' הגמ' ותוס' אלו. ולולא מסתפינא הייתי אומר דכוונת רבינו ז"ל דאם לא נקבע בהכנסתו לבית אז אינו מועיל שום דבר להחשיבו קבע למעשר ואפי' כל הששה דברים ביחד נמי אינם מועילים להחשיב קבע לטבלו כל שלא התקיימה הכנסתו לבית, ומדוייק מש"כ אבל אם נקבע בששה דברים ולא כתב באחד מששה, ואף שזה ג"כ דוחק מ"מ עדיף טפי מלדחוק באופן אחר. והכ"מ דקדק עוד בלשון הר"מ ז"ל למה כתב אין לוקין על אכילת טבל, ומאי טעמא לא כתב בקיצור אין הטבל נקבע וממילא ידענו גם למלקות, ולענ"ד נראה ליישב ב' הדקדוקים די"ל דכיון דהתורה אמרה בית קובע וחז"ל הוסיפו עוד ששה וזהו רק מדרבנן, על כרחך הו"א דאם התרו בו למלקות באכילתו היכא דנקבע בהני שמדרבנן, הו"א שפיר דאיהו אחשביה לקביעתו ויתחייב על זה מן התורה, קמ"ל דאינו מועיל קביעתו כלל רק מלקין אותו מ"מ כבכל איסור דרבנן.