(קצב) שאלתממני על מה שכתב הרמב"ם ז"ל פכ"ז מהלכות מכירה וז"ל המוכר את הבור לא מכר מימיו מכר את האשפה מכר זבלה. מכר כוורת מכר דבורים. מכר שובך מכר היונים. וקשיא לך דבכולה תנן סתמא מכר ומאי שנא בור מהנך:

תשובהבגמרא מוקמינן להאי בור כיחידאה דאמר רבא מתני' יחידאה היא דתניא מכר בור לא מכר מימיו. ר' נתן אומר מכר בור מכר מימיו. ואורחיה דתלמודא מתני' יחידאה היא ולא קיי"ל כוותה וטעמא דמלתא דאע"ג דקיי"ל המוכר בעין יפה מוכר הנ"מ מלתא דלא צריך ליה כולי האי אבל מים צורך האדם הוא וחיי נפשו [וא"א] לו בלתי מים ומשום הכי לא מכר את המים עד שיפרש אבל זבל ודבורים ויונים לא צריכי ליה כולי האי וסתמא מכר אותם דבעין יפה מכר. ואיכא מאן דכתב דהלכתא כמתני' ואם מכר בור מכר מימיו ואע"ג דאמרינן יחידאה היא לאו למימרא דלא ס"ל כוותה אלא לאשמעינן דר' אלעזר בר' שמעון ס"ל כרבנן אבל כשהאמורא אמר דבר מדעתו לפסק הלכה היתר או איסור או דין ואקשינן עליה ממתניתין ומשני יחידאה היא בהא לא סבירא כי האי משנה דאאמורא סמכינן והוי כאלו אמר לית הלכתא כמתניתין והשתא ניחא דקי"ל דסתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם דמתניתין וצריך לתרץ לפי שיטת הרמב"ם ז"ל דהנ"מ היכא דלא משני תלמודא יחידאה היא אבל היכא דמשני יחידאה היא לא חיישינן לאידך כללא: