Teshuvot HaRadbaz Volume 6 Teshuva 2101
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
עודבפרק השני על בשר האדם שהוא בעשה של תורה והא קי"ל כל היוצא מן הטמא טמא כאשר השיג הראב"ד ז"ל התורה אסרה בשרו וחלבו של אדם כדי שלא יאכלו קצתם את קצתם כאשר עושין הכושיים ולא רצה לאסור היוצא ממנו כדי שיהיה הולד ניזון מדבר המותר והחלב הוא דם שנעכר ואם היה אוסר הדם גם החלב היה אסור ולפיכך התירה את שניהם והכלל שאמרו היוצא מן הטמא טמא הנ"מ בדבר שאיסורו בלאו אבל דבר שהוא בעשה גרידא אינו בכלל זה וטעמא כדאמרן:
עודבאותו פרק האוכל כזית מבשר השרץ וכו' הרי כלל בלאו זה וכו'. וקשיא דהא אין לוקין על לאו שבכללות ובקושיא אחריתי מתרצא האי דהא כתב למעלה לשרץ העוף ולשרץ הארץ לכל אחד פסוק בפני עצמו הילכך האי קרא לא אצטריך לא לשרץ העוף ולא לשרץ הארץ אלא לשרץ המים ולא הוי לאו שבכללות. ומה שכתב רבינו הרי כלל בלאו זה וכו' לאשמעינן שאם היה אוכל שרץ העוף או שרץ הארץ או שרץ המים והתרו בו מהאי קרא הויא התראה ולוקה וטעמא משום דכתיב בכל השרץ השורץ ולא מפורש בו באיזה שרץ והויא התראה שהרי בכל אחד מהם אתה קורא שרץ השורץ ומזה הטעם לא רצה רבינו להביאם מן הרבויים אלא מהדר לאשכוחי קראי לכל אחד לענין ההתראה. ובזה תירצנו מה שהשיג עליו הרמב"ן בס"ה כאשר כתב המגיד: