ודע כאחי כי בחיי כאכא"מ הרב ז"ל היי תי מלמד לקצ ת חברים הלכו ת מכאכלו ת כאסורו ת בחבור הגדול, וכּשהגענו להלכה זו נּשכא תי ונ ת תי עם כא"כא מורי הרב ז"ל, וכאמר תי לו דכאפילו לדע ת הכאומרים ּשדבר זה מו תר כאבל כאינו כאפּשר, ּשכאיך יכאכל בּשר זה, כאם בּשחיטה לכא נ תנו לו סימנים וה תורה כאמרה וזבח ת מבקרך ומצכאנך, חיה ועוף יצכאו מדרּשה, והיכ ן נמצינו למדי ן ּשחיטה לכאדם, ּשהריכא"ף ז"ל כ תב דבהמה טמכאה ּשחיט תה כאינה מטהר תה מידי נבלה כדכאי תכא בפרק בהמה המקּשה, וכאם נכאמר ּשכאדם ּשנּשחט לכא יהיה טמכא זה לכא עלה על דע ת וה תורה כאמרה וכל כאּשר יגע על פני הּשדה בחלל חרב וגו', וכאם מחיים הרי יּש בו מּשום בּשר מ ן החי, דבפרק גיד הנּשה כאמרינ ן כאבר מ ן החי נוהג בבהמה חיה ועוף בי ן טמכאי ן בי ן טהורי ן דברי ר' יהודה ור' כאלעזר וחכמים כאומרים כאינו נוהג כאלכא בטהורי ן, וכאמר ר' יוחנ ן ה תם דּשניהם מקרכא כאחד דרּשו רק חזק לבל תי כאכול הדם ר'יהודה ור' כאלעזר סברי כל ּשכא תה מצווה על דמו כא תה מצווה על כאבריו והני טמכאי ן הוכאיל וכא תה מצווה על דמן כא תה מצווה על כאבריו, ורבנ ן סברי לכא תכאכל הנפּש עם הבּשר כאלכא בּשר לחודיה כל ּשבּשרו מו תר כא תה מצווה על כאיבריו וכל ּשכאי ן בּשרו מו תר כאי ן כא תה מצווה על כאיבריו, ור' מכאיר נמי כאמר ה תם דכאינו נוהג כאלכא בבהמה טהורה, וכאנ ן קימכא ל ן כרבנ ן דכל ּשבּשרו מו תר כא תה מצווה על כאיבריו וקימכא ל ן דבּשר הכאדם מו תר, כא"כ הרי כאנו מצווי ן על כאבריו, ובמסכ ת עוקצי ן בפ"ג מנו כאבר מ ן החי ומ ן הבהמה מכלל הדברים הכאסורים. וכאפילו היו הבּשר והכאבר מדולדלי ן הוכא כאסור ּשלכא כאמרו בפרק המקּשה דהבּשר והכאבר המדולדלים ּשכאינ ן כאסורי ן כאלכא מּשום מצו ת פרוּש היינו כּשּשחט ן כאבל מחיים כאסורי ן, כא"כ כאי ן לדבר הזה תקנה, והודה לדברי, ע"כ כאני כאומרּ שלכא נכאמרו דברים הללו דבּשר הכאדם מו תר כאלכא להלכה מחמ ת ּשמצינו ּשחלבו מו תר, כאבל למעּשה קּשה הדבר לכאומרו ּשהרי לכא מצינו לו דרך לה תירו לכא בּשחיטה ולכא בחיים