שאלניאבא מרי הא דאמר (מנחות ד' ס"ז.) גילגול הגוי פוטר אפי' גילגל עיסת ישראל פטור או דוקא עיסת גוי והא דאמר מירוח גוי פוטר מן המעשר ודרשינן דגנך ולא דיגון גוי ומשמע בגיטין (גיטין דף מ"ז.) ובבכורות (דף י"ב:) דאפילו¹ (תרומה) של ישראל ומירחה גוי פטורה מן המעשר דהא למ"ד אין קנין לעכו"ם להפקיע בארץ ישראל מן המעשר וקאמר דיגונך ולא דיגון עכו"ם הואיל ותבואת² עכו"ם חייבת במעשר תבואת³ ישראל נמי חייבת ואפ"ה מירוח העכו"ם פוטר ה"נ בתבואת ישראל פוטר וכן נמי גלגול העכו"ם יפטור אפי' בעיסת ישראל ולפ"ז כל עיסות שלנו יהיו פטורים מן החלה שהרי העכו"ם והגויות מגלגלין עיסות ובמנחות (דף ס"ז:) לר' ישמעאל אמר גזירה משום בעלי כיסין ומפרשים שהיו מקנים עיסתם⁴ מן העכו"ם ופוטרים אותן מן החלה ולפי זה משמע דוקא עיסת עכו"ם ולא ידענא מנ"ל מאי שנא ממירוח העכו"ם ושאר פי' מפרשים דאפי' הקנה לעכו"ם לא היה פוטר:

footnotes: ¹ צ"ל תבואה. ² צ"ל ישראל. ³ צ"ל גוי. ⁴ צ"ל להגוים.

תשובתינ"ל דגלגול העכו"ם בעיסת ישראל¹ אינה פטורה דתנן במס' חלה (פ"ג מ"ה.) נכרי שנתן עיסה לישראל לעשות פטורה מן החלה נתנה לו² משגילגלה פטורה אלמא דגילגול ישראל אינו מועיל דסברא הוא דגלגול גמר מעשר כדא' התם (חלה פ"ג מ"א.) אוכלין עראי מן העיסה עד שתגלגל בחיטים משמע כל זמן שהיתה של עכו"ם אינו מועיל גילגול³ דשלוחו דעכו"ם⁴ קרינן בי' עריסותיכם ולא עיסת עכו"ם ולא אזלינן בתר המגלגל אלא בתר העיסה דגזירת הכתוב הוא הילכך אם העיסה של ישראל אפי' גלגל אותה עכו"ם חייבת בחלה ומאן דפטר מירוח העכו"ם דנפק מדגנך ולא דיגון עכו"ם ולא דרשינן ולא דגן עכו"ם אלא אפי' דגן עכו"ם אם מירחו ישראל ושוב לקחו ישראל חייב במעשר כדאמר פ"ק (דבכורות דף י"ב.) א"ר שמואל בר נתן אמר ר' חנינא הלוקח טבלים ממורחים מן העכו"ם מעשרן והן שלו ופריך דמרחינהו מאן אי מרחינהו עכו"ם דיגונך אמר רחמנא ולא דיגון עכו"ם אלא דמרחינהו ישראל ברשות עכו"ם וכו' והיינו טעמא דגבי מירוח לא קאמר⁵ דאי דגן ולא מי שהדגן שלו וגזירת הכתוב היא דיגונך ולא דיגון עכו"ם:

footnotes: ¹ עי' בהגהות מיי' דשייכי לס' זרעים סי' כ"ז שמבואר דין זה בקיצור דעיסת ישראל שגלגלה נכרי דחייבת כו' ובהג"ה. שם מההיא דמנחות הנ"ל. הגר"ב. ² צ"ל כו'. ³ צ"ל של ישראל. ⁴ הוא וקרינן בי' כו'. ⁵ אולי צ"ל אלא דאידגן אצלו ולא כו':