כתובבה"ג היכ' דיתיב בתעניתא בשבתא ליכא ענינו בשומע תפלה ואומר ענינו סוף אלקי נצור לשוני וגו' ונ"ל דשוגה היא דבברכה חמישית אימר ענינו ושוב רצה ומודים וברכת כהנים והכי איתא בהדיא פ' תפלת השחר¹ בירושלמי ומסקנא דש"ץ בין גואל לרופא לפי שאין פסוקים בחיבורם כמו שיש בשאר ברכות במס' מגילה (ד' י"ז:) ויחיד בשומע תפילה לא שנא יחיד שקיבל עליו תענית יחיד ול"ש יחיד שקיבל עליו תענית ציבור ול"ש מתפלל בלחש בבית הכנסת עם הציבור לפי שאין יחיד קובע ברכה לעצמו (תעני' י"ג:)² ושמעתי ממורי אבי וממורי ה"ר אליעזר בר' שמואל שהיו תמיהים על מה סמכו הראשונים כשמתענים בשביל גזירה או שלא תבא עליהם צרה שמתפלל ש"ץ ענינו בין גואל לרופא וכן למה קורין בויחל כדין תענית ציבור³ (דאין לומר) בתענית יחיד⁴ אנו קוראים בתורה כדאי' בתוספתא⁵ דתענית דהא אמרינן לקמן בפירקין (ד' י"ד:) שלחו בני נינוה לרבי כגון אנו דצריכים למיטרא אפי' בתקופת תמוז כיחידי' דמינן ובשומע תפילה או כציבור דמינן ובברכת השנים ושלח להו כיחידי' דמיתו והכי מסקנא⁶ דאשאלה קאי ותימא מה נשתנה ענינו משאלה וקרא כתיב ונינוה היתה עיר גדולה לאלקים מהלך ג' ימים ואפ"ה כיחידים דמו ובפ' אין עומדין גרסינן בגמ' בירושלמי (הל' ב'.) בנינוה צריכין למיעבד תעניתא בתר פיסחא אתון ושיילין לר' ואמר להן לכו ועשו ובלבד שלא תשנו ממטבע של תפילה ומסיק נמי התם בשומע תפילה וכיון דקפיד אשינויים של תפלה משמע דבכל ענין כיחידים דמו ויש לדחוק ולומר כיון שמצינו שקבעו שם⁷ בהריגת גדליה והוא תענית ציבור וה"ה לשאר קדושי עולם ותענית של אחר הפסח ושל אחר החג נהגו בכל תפיצות ישראל ולא הוי כתענית יחיד וטעמו של דבר שמתענים אומרים שמא חטאו בשמחת יו"ט בלשונם ובלבבם כדחזינא באיוב אולי חטאו בני ואין נר' דא"כ אפי' לאחר שבועות ונר' דבכל מקום אנן גרירין אחר בני בבל והן היו מתענים אחר החג בשביל רביעה של גשמים אם לא ירד ובני נינוה אחר הפסח כדפי' לעיל מן הירושלמי אבל לאחר שבועות לא מצינו שמתענינן בשום מקום. אבי העזרי:

footnotes: ¹ ואולי כיון להא דהלכה ג' איכן אומרה כלילי שבת כו' וגירסא אחרת היה לו לבד זה לא נמצא שם: ² מרדכי תענית פ"ק סי' תרכ"ט וברא"ש שם בשינוי: ³ צ"ל דאלי. ⁴ צ"ל אין. ⁵ לא מצאתי'. ונר' שהיה גירסתו בתוס' פ"ב ת"צ נכנסין לבהכ"נ וקורין כו' וכ"ה במרדכי. ⁶ אולי צ"ל וכ"ת דאשאלה קאי תימא כו'. ⁷ צ"ל תענית.