Teshuvot Maharam, Lemberg Edition
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
¹ ואשרשאל אדוני על מי שהלך בעלה למדינת הים ולותה ואכלה ובא אח"כ ואמר צאי² מעשה ידיך במזונותיך מי אנכי כדי וספון להכריע דברי התוס' שפי' בפ' בתרא דכתובות (דף ק"ח.) מי שהלך בעלה למדינת הים וכו' ואמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך רשאי כגון שאמר לה לא אפרע מה שלוותה שאלו לא הלווה לה היתה מצמצמת ומתפרנסת בדוחק ממעשה ידיה אע"ג דלא סיפקה ואם קדמו ב"ד ופסקו מה שפסקו פסקו ואם לוותה לאחר שפסקו לה ב"ד חייב הבעל לפרוע³ וההיא דממאנת דאין לה מזונות (כתובות ד' קז:) ומוקמינן לה התם בלוותה ואכלה ומשמע הא איתתא⁴ חייבת לפרוע מה שלוותה כשפסקו לה. ותמיהני לדבריהם מה יפרשו השניה אין לה מזונות (שם דף ק':) דהתם ליכא⁵ כשפסקו לה ב"ד דהשתא בעמוד והוציא קאי ומיפסק פסקי לה מזונות אלא ע"כ לוותה ואכלה⁶ מה שפסקו לה ומשמע הא אשה אחרת יש לה בכה"ג וכן פירש"י בפלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים במי שהלך בעלה למדינת הים ועמד אחר ופירנס את אשתו וכו' והאי דקתני ואמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך רשאי צריך לפרש מכאן ולהבא אבל אם לוותה קודם שאמר לה צאי מעשה ידיך חייב לפרוע ואם קדמו ב"ד ופסקו לה מזונות קודם שאמר לה צאי מה שפסקו פסקו ותו לא מצי אמר לה צאו כיון דלא ספקה מיהו י"ל דלא תיקשי לפי' התוס' משנייה דאין לה כלל מזונות דלא פסקינן לה דלא איצטרכא למיתני דלא פסקינן לה דבעמוד והוצא קאי אלא תני לה בהדי ממאנת ואיילנות משום מילי אחריני דמיתני התם מיהו קשה לי מההיא דפ' יש מותרות (יבמות דף פה.) גבי אלמנה לכה"ג דאיבעי להו אי אית לה מזונות בלוותה ואכלה מכלל דאחריתי אית לה והתם נמי ע"כ בדלא פסקו לה כיון דבעמוד והוצא קיימה איך יפסקו לה ב"ד אם לא נאמר כגון דלא ידעו ב"ד שהיתה אלמנה לכה"ג ולוותה ואכלה ושוב⁷ אלמנה לכה"ג הואי א"נ י"ל כיון דהלך בעלה למדינת הים ואינו אצלה שיגרשנה מיבעי לי' אם יפסקו לה⁸ ב"ד מזונות ותלוה ותאכל כמו שאר נשים או לאו וכאשר פי' לעיל בשיטת רש"י ההיא דאם א"ל צאי כך דקדקתי בספר רבי' משה אבן מיימון (פי"ב מה' אישות הל' י"ט. כ'.) ותפס כמו כן שיטת רש"י ואמר מעיקרא ומיהו בירושלמי משמע כדברי התוס'⁹ (ויש לדקדק אי קיי"ל) דגרסינן התם (כתובות פי"ג הל' א'.) הרי שבא ממדינת הים ואשתו תובעות מזונות ואמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך שומעין לו ויש ליישב שיטת רש"י ואמר מעיקרא צאי מעשה ידיך במזונותיך מכאן ואילך אמנם אף לדברי התוס'¹⁰ דכה"ג אפי' בלוותה ואכלה דגרס בירושלמי ויש שם טעות סופר בירושלמי שלי כמדומה אני והכי נראית הגירס' ואם פסקו לה ב"ד מה שפסקו פסקו ר'¹¹ יהודה אומר כשאין מעש' ידי' כדי מזונותי' פי' בהכי איירי בריית' ופריך בהדא שומעין לו אטו היכי דאין מעשה ידי' מספיק למזונותי' שומעין לו אי א"ל צאי ומשני כמ"ד אין מזונות לאשה דבר תורה וכו' עד ר' אסי אמר בשיש עמה מעשה ידיה כדי מזונות פי' בהכי איירי ברייתא דאם אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך רשאי ופריך בהדא מה שפסקו פסקו פי' וכי בזו היתה הברייתא אומרת דאם קדמו ופסקו מה שפסקו פסקו ומשני תיפתור כשפסקו יתר¹² במספקות מעשה ידיה לדברים גדולים ואין מספיקין לה לדברים דרגילית בהם בי נשא דכל זמן שהי' בכאן איגלגל בהדי' (כתובות ד' ע':) אבל כשהולך מכאן פסקו לה ב"ד ובהנך דברים קטנים לכו"ע¹³ אינו אלא מדרבנן ובהא קאמר לה אם אמר לה צאי רשאי ואם קדמו ב"ד ופסקו קודם שאמר לה צאי מה שפסקו פסקו והשתא לפי הירושלמי משמע דלמ"ד מזונות דאורייתא אפי' בלא פיסוק ב"ד אינו רשאי לומר לה צאי היכי דלא ספקה ואם לוותה ואכלה חייב לפרוע ולכאורה משמע דמזונות דאורייתא דת"ק וראב"י דמשנתו קב ונקי סבירא לי' דמזונות דאורייתא (שם ד' מ"ז:) כדמסיק עלה¹⁴ במכילתא (מכילתא ס' משפטים ס' ג' וע"ש.) במזונות אמרת ק"ו ומה דברים שאין בהם קיום נפש כך דברים שיש בהם קיום נפש על אחת כמה וכמה והשתא כולהי תנאי סברי דמזונות דאורייתא לבד מתנא דברייתא (שם ד' מ"ז:) דתיקנו לה מזונות תחת מעשה ידיה ולרב הונא דהלכתא כוותי' דמגיה הברייתא בפ' אע"פ (כתובות ד' נח:) תני מעשה ידי' תחת מזונותי' לדידי' אפי' תנא דההיא ברייתא מצי סבר מזונות דאורייתא והא דאמר תקינו רבנן מזוני עיקר כו' וי"ל סבר כי הדר תקינו רבנן מעשה ידי' לבעל במקום מזונות שהוא חייב לה מדאורייתא תיקנו כך שיהא המזונות עיקר דידה עדיפא מידו ולא רצו לתקן להפך וע"כ צריך לפרש כן דמנ"ל לתלמודא דלרב הונא מזוני מדרבנן אלא ע"כ יש לפרש כיון דמגיה הברייתא תיקנו מעשה ידי' תחת מזונות ולא אשכח שום תנא בעלמא דלימא מזוני מדרבנן אלא ע"כ יש לפרש כדפ'. וכן מצאתי שפסק רבי' משה אבן מיימון (פי"ב מהל' אישות הל' ב'.) דמזונות מיני' דידי' דאורייתא ומיתמי מדרבנן. מורי דרכי לפניך הוכחתי והטוב בעיניך עשה ואתה שלום וכל כנוותך מאיר בר' שיחי':
footnotes: ¹ ארוכות סי' רל"ב. ² ליתא בהכ"י וט"ס. ³ צ"ל מההיא. ⁴ צ"ל אחריתא. ⁵ צ"ל למימר. ⁶ צ"ל בלא פסקו: ⁷ צ"ל נודע להם דאלמנה. ⁸ בהכ"י מזונות ב"ד וט"ס. ⁹ נר' דט"ס הוא. ¹⁰ צ"ל יש לדקדק אי קיי"ל מזונות דאורייתא דאז אפי' בלותה ואכלה משלם דגרס כו'. ועי' בדפוס. ¹¹ בגיר' ר' ירמי'. ¹² צ"ל פי'. ¹³ ליתא בהכ"י וט"ס. ¹⁴ בהכ"י מכילתין וט"ס.
Q. While A was absent in a foreign country, his wife borrowed money for her sustenance. Upon his return, A refused to pay his wife's debts claiming that she could have supported herself by her work. A. Biblical law requires that a husband must provide his wife's sustenance; therefore, A must pay whatever his wife borrowed for her sustenance. SOURCES: Pr. 232; L. 383. Cf. P. 11; Mord. Ket. 273.