¹ אשרשאלת על האשה שבשעת צרכיה רואה דם על המים כמו קרטין כחול ואינם אדומים אלא דוהה חזרנו על כל צדדין ולא מצאנו לה היתר אם בכל פעם כשהיא עושה צרכי' ובודקות עצמה אח"כ בקינוח רואה דם בעד דאע"ג דקיי"ל כר' יוסי דאמר בין עומדת בין יושבות טהורה כדפסיק שמואל בפ' האשה (נדה ד' נ"ט:) ה"מ כי נמצא דם בספל דאין דרך דם מקור לבא עם מי רגלים אלא ודאי דם מכה הוא אבל אם בדקה אח"כ וראתה דם ודאי אינו אלא מן המקור כיון דלא אתא ממש עם מי רגלים כדפרכי' פ' האשה (שם) גבי יושבת לר' מאיר אמאי טהורה דלמא בתר דתיימו מיא אתא אלמא כל היכי דאיכא למיתלי לחומרא תלינן ולא מטהרינן אלא היכי דאיכא למימר בודאי לא מן המקור בא ואע"ג דאיכא למידחי ה"מ לר' מאיר דמחמיר אבל לר' יוסי דמיקל לא מחמרינן נמי בהא אין נראה לומר כן כיון דבודאי בתר דתמו מיא אתא² דאפי' לר' יוסי טמאה דע"כ לא פליג ר' יוסי אלא היכי דנמצא דם על המים בספל דודאי לא אתי דם מקור עם זינוק מי רגלים אבל בתר דתמו מיא מודה דטמאה ואף היכא דאתאי עם מי רגלים ונמצא בספל זימנין דמטמא ר' יוסי היכא³ דמשמע דבאשה יושבת סבירא לי' לגמרי כר' מאיר וליכא פלוגתא בינייהו ביושבת וא"כ כי היכי דלר' מאיר לא מטהרינן ביושבת אלא במזנקת⁴ בתר דתמו מיא לגמרי ובדקה בעד ומצאה דם טמאה וכ"ש שיש לאוסרה לפר"ח דפי' דאפי' נמצא דם על המים דקאמ"ר יוסי טהורה לאו טהורה לגמרי קאמר אלא טהורה משום נדה וטמאה משום כתם למסקנא דפ' כל היד (נדה ד' י"ד:) דטמאה דר' מאיר משום נדה אז איכא לפרושי דטהורה דר' מאיר ביושבת טהורה משום נדה וטמאה משום כתם ובין כך ובין כך טהורה דר' יוסי יש לפרש כן והשתא בהא סלקינן אם זאת האשה רגילה לראות דם תדיר אחר שעושה צרכיה⁵ ג' פעמים פעם אחת כשתטיל מים⁶ ושוב בשלישית ואם בג' פעמים רצופים לא תמצא דם לא חיישינן ואפי' לבדוק עצמה לאחר שתעשה צרכיה תו לא בעיא דקיי"ל (שם ד' י"ב.) כל לבעלה לא בעיא בדיקה ואם אינה רגילה לראות דם בכל פעם ופעם אלא לפרקים אם אותם פרקים שוים הם בקביעות ואפי' בדילוג שוה קבעה לה ווסת בשוה או בדילוג הכל לפי מה שהוא וימים שבינתים אם⁷ בטלה לראיית דם דבתר מי רגלים טהורה לבעלה עד שתגיע שעת ווסתה אבל אם אין לה שום ווסת לראיית דם שלה דבהדי מי רגלים אלא לפעמים פעם אחת ביום ולפעמים פעם אחת בשבת ולפעמים פעם אחת בחודש אינה צריכה לבדוק עצמה ימים שבינתים רק חוששת לאותו יום לכשיבא כגון אם מתחילה ראתה דם בר"ח ניסן אחר שעשתה צרכיה ושוב לא ראתה עד עשרה בניסן חוששת⁸ סוף לעשרה ימים דהיינו⁹ י"ט בניסן ואם תראה בו ולא ראתה דם שוב אינה חוששת לו דכיון דלא נקבע אלא פעם אחת ונעקר ממנה בפעם שניה כדמשמע¹⁰ בהדיא שהיתה למודה לראות יום ט"ו ושינתה ליום¹¹ כ' זה וזה אסורין וכו' (שם ד' ל"ט.) ואין לומר כיון דלא ראתה דם אחר צרכיה אלא פעם אחת אפי' מיחוש לא חיישינן משום דהו"ל ספק ספיקא חדא דלמא מכה הוא ואת"ל דדם מקור כיון דלא קבע ווסת עדיין לא¹² תידחי זימנא אחריתי דזה אינו¹³ בחזקת דם מקור ליכא למימר דלמא דם מכה הוא דכיון דבתר דתמו מיא אתא ודאי מן המקור בא ועוד כיון דאיכא דוכתי דמחמרי אפי' בשמצי¹⁴ ספק ספיקא כגון גוסס ומים שאין להם סוף (שלהי יבמות) דבעריות מחמרינן ובסבלונות (קידושין ד' נ': וע"ש בתו') לפר"ח דחיישינן למיעוטא¹⁵ ועוד למאי דפרי' לפר"ח ודלמא לבתר דתמו אתו והויא טמאה ודאי משום דחזקת דמים מן המקור בא אמנם דאפי' רואה דם תדיר אחר צרכיה אינה קובעות ווסת בזה דתיהוי¹⁶ ג' פעמים למעקרי' אלא בחדא זימנא מיעקר כמו שפי' בכמה¹⁷ כיון דמחמת אונס חזאי אע"ג דמה שהיא¹⁷ כגון קרטין הן כמין חול¹⁸ ושוב נימוחין הן דתנן בהמפלת (ד' כ"א.) כמין קליפה כמין שעורה כמין¹⁹ עפצים תטיל למים אם נימוחו טמאה ולא דמי כלל¹⁹ להא הרואה דם מחמת מכה אפי' בימי נדותה טהורה ר' אומר חוששין לווסתה²⁰ דקאמר לחומרא קאמר לאשמעינן ודאי דאע"ג דאם רואה מחמת מכה²¹ חיישינן שמא דם נדה מעורב בשרואה בשעת²² טהרה¹ (אבל הכא) אע"פ שיש לה ווסת מל'² לל' כשאר נשים לראייה גמורה קבעה לה להא דילמא כשהיא עושה צרכיה תראה כמו קפצה (ד' י"א.) ואע"ג דתניא כל שתקבענה מחמת אונס אפי' כמה פעמים לא קבעה לה ווסת (שם.)³ ונהי דמיקבע לא קבעה⁴ כדאמר פ"ק דנדה קפצה וראתה קבעה לה ווסת לימים ולקפיצות ומה שכתבת שקיבלת⁵ דצחוק משני צדדין ודם הגליד אינו צח⁶ אינו אלא מצד אחד אין לך לסמוך על קבלה זו דכמה גדולי התלמוד לא היו יודעין בדבר זה וכ"ש אנו ובכתמים דרבנן תוכל לסמוך דקיי"ל בהו (שם ד' נח.) תולין בכל מה שיכולין לתלות ומה שכתבתי למעלה דבחדא זימנא חזיא דם אחר עשיית צרכיה חיישינן מכאן ואילך בפעם ראשונה כשתטיל⁷ למים לכאורה היה נראה דלא חיישינן כיון דבאונס חזיא לא חיישינן כדתנן פ"ק דנדה (ד' ז':) אם ראתה הראשונה באונס אף השניה דיה שעתה אלמא כל ראיה באונס כמאן דליתא דמי לאחמורי בראיה שאחר כך⁸ אע"פ אין להחמיר בזה מחמת שאנו מדמין ושלים מאיר בר' ברוך שיחי':

footnotes: ¹ ארוכות סי' תר"ל ובמרדכי שבועות הל' נדה סי' תשל"ז ובשניהם רק ראשית התשובה. ² צ"ל אפי' ³ בהכ"י אשר לפני נמצא פה חלק כדי שורה אחת וכתוב שם שכן הוא בהעתק אשר לפניו. ונר' שצ"ל היכא דיושבת ורואה בתר דתיימו מיא. דמשמע דבאשה כו'. ויותר נר' דתיבת היכא ט"ס וצ"ל דמטמא ר"י דמשמע דבאשה כו' ⁴ צ"ל אבל בתר כו' דם טמאה ה"נ לר"י וכ"ש כו'. או שצ"ל במזנקת ה"נ לר"י וכ"ש בתר דתיימו כו'. ⁵ צ"ל אין לה תקנה עד שתעקר ממנה ג' כו'. ⁶ צ"ל ושוב בשני'. ⁷ צ"ל טבלה. ⁸ יותר מתוקן הלשון. שוב. ⁹ בהכ"י יג"ם ט' ולית לי' פיתרא ואולי צ"ל גם י"ט. ¹⁰ צ"ל בההיא. ¹¹ בהכ"י ד' וט"ס. ¹² צ"ל תיחזי. ¹³ צ"ל דבחזקת דם מקור הוא וליכא למימר כו'. ¹⁴ צ"ל לומר. ¹⁵ צ"ל ה"נ מחמרינן כאן י ¹⁶ צ"ל בעי. ¹⁷ צ"ל מקומות. ¹⁷ צ"ל מקומות. ¹⁸ צ"ל כיון דשוב נמוחין טמאה דתנן כו'. ¹⁹ צ"ל עפר ¹⁹ צ"ל עפר ²⁰ צ"ל דר'. ²¹ צ"ל טהורה. ²² צ"ל ווסתה. ¹ ארוכות סי' תר"ל ובמרדכי שבועות הל' נדה סי' תשל"ז ובשניהם רק ראשית התשובה. ² צ"ל אפי' ³ בהכ"י אשר לפני נמצא פה חלק כדי שורה אחת וכתוב שם שכן הוא בהעתק אשר לפניו. ונר' שצ"ל היכא דיושבת ורואה בתר דתיימו מיא. דמשמע דבאשה כו'. ויותר נר' דתיבת היכא ט"ס וצ"ל דמטמא ר"י דמשמע דבאשה כו' ⁴ צ"ל אבל בתר כו' דם טמאה ה"נ לר"י וכ"ש כו'. או שצ"ל במזנקת ה"נ לר"י וכ"ש בתר דתיימו כו'. ⁵ צ"ל אין לה תקנה עד שתעקר ממנה ג' כו'. ⁶ צ"ל ושוב בשני'. ⁷ צ"ל טבלה. ⁸ יותר מתוקן הלשון. שוב.