¹ מעשהבריגנשפורק ששאלו את רבותינו על איטר יד ימינו אם יש לו ליטול לולב בשמאלו שהיא חשובה לי' כימין דעלמא כדאמר בשבת (דף ק"ג.) הכוחב בין בימינו בין בשמאלו וליחשב שמאל דידי' כימין דעלמא ונר' דהיינו טעמא דלא כתב יד ימין אלא סתמא כיון דבעינן מלאכה חשיבה מה לי שמאל מ"ל ימין וכן נראה דבהא אינו אלא משום נטילה חשובה² שנוטל כלאחר יד הרי הוא נוטל בימין כלאחר יד אבל היכא דהקפידה תורה על ימין גבי מצורע ועבודה בכהן (מנחות ד' י'.) התם דוקא בימין ואפי' שולט בשתי ידיו פלוגתא דר' וחכמים (בכורות דף מ"ה.) אם הוא כשר לעבודה אפילו בימין והכא אינו אלא מצוה בעלמא דבדיעבד לעולם כשר³ יוצא ודייקינן (סוכה דף מ"ב.) מדאגביה נפיק בי' ומסיק כשהפכו מכלל דבכל ענין נפיק בשמאל והא דאמר גבי אתרוג⁴ הגזול (שם דף ל"א:) כיון דאמר רבא לולב בימין כו' עד אתא לאפוכי⁵ משמע בימין ואתא לאפוכי בשמאל ולמישקל לולב בשמאל ומתפילין נמי משמע הכי ממילתי' דר' נתן (מנחות דף נ"ז.) דאמר מה כתיבה בימין אף קשירה בימין ומהיכן משמע שכתיבה בימין אלא מסתמא כתיבה חשובה בימין בעינן⁶ כלאחר יד ולא הקפידה תורה בכך משום הכי איטר יד ימינו הופך. לשון רבי' יואל הלוי:

footnotes: ¹ ארוכות סי' י"ב. ² צ"ל ולא שנוטל כלאחר יד והרי הוא כו'. ³ צ"ל ויוצא או מילת כשר ט"ס. ⁴ צ"ל הגדול. ⁵ אולי צ"ל משום דמחזיקו בימין כדינו ואתא כו'. ⁶ צ"ל ולא.