¹ וששאלתשהלוותה לשרים ולאלמים כל אשראי ספק אתי (פסחים קיג.)² (והתקינו לאלמנה) ופשיעה היא זו ועוד שאמרו חכמים אין מוכרין שדות ליקח עבדים וכ"ש זה³ דהוה לי' אפטרופוס ואפטרופוס חייב בפשיעה כמו שהוכיח ה"ר שמואל מוורדין ז"ל מפ' המפקיד (בבא מציעא דף מ"ב:) מההוא אפטרופוס דזבן לי' תורי ליתמי וכו' ואין היורשין יכולין ליתן לה כתובתה מן החובות אלא מה שהוא בעין שיתנו לה מיד ליד ואפילו קרקעות או כסף וזהב יתנו לה או מן הסובין אם ירצו ואע"ג דכתבינן בכתובה מכל שפר ארג נכסין וקנינין יהבינן לה סובין דקיי"ל (ב"ק ד' ז':) כרב פפא ורב הונא ברי' דרב יהושע דכל מילי מיטב הוא דהלכה כבתראי אבל החובות לא יתנו דאין דרכה של אשה לחזור על בתי דינין (גיטין דף מ"א.) וכ"ש דאין דרכה לחזור על העכו"ם אשר פיהם דבר שוא מיהו אם היא הלוותה אותם תטלם בכתובתה כדפרי' לעיל דפשיטא דהיא חייבת לשלם וכל מה שהשביחה השביחה ליורשין ואין מ' השבח כלום להנאתה הואיל וניזונית משלהם דתנן (כתובות ד' צה:) אלמנה הניזונית מנכסי יתומים מעשה ידיה שלהם והכי משמע בהדיא בפ' מי שמת (בבא בתרא ד' קמ"ג:):

footnotes: ¹ קצרות סי' קכ"ט. ² נר' דט"ס הוא. ³ צ"ל דהויא לה.