טו. ומה ששאלת אם צרימת אוזן בבכור הוי מום מובהק להתירו ג' בני הכנסת כסימוי עין וקטיעת רגל וקטיעת יד נ"ל שאם נפגמה אזנו פגימה קטנה וצפורן חוגרת בו וצריך עיון אם חוגרת אם לאו כיון דאין נראה היטב וניכר בזה ראוי לחוש אבל אם נצרם הרבה מן הסחוס נ"ל דהוי מום מובהק מדנקט בכל דוכתי צרם אוזן בכור והצורם אוזן בכור והצורם אוזן בבכור לא ישחוט על אותו מום (בכורות ל"ד ע"א) צרם אוזן בבחור מהו שיקנסו בנו אחריו (שם ע"ב) הצורם אוזן פרתו של חבירו פטור (ב"ק צ"ח ע"א) משמע שזהו מום ידוע ופשוט לכל אפי' לגוים כדתני' גבי קסדור שנטל פיגם אחד וצרם לו אזנו (בכורות ל"ה ע"א). וצור יסעדנו במהרה וירעה צאנו וישקיט כעב טל על מכונו יצחק בר' שמואל זלה"ה. עוד צ"ע פ' כל פסלי המוקדשי' (ל"ה ע"א) גוי שהטיל מום בבכור ומתכוין להתירו אם מותר להאכילו לכלבים כסתם מתני'.