טז. מעשה שאירעו ג' חופות ביום אחד ביום ד' והיה א' מהן כהן ושנים ישראל ואמר רבינו שביום ה' יכולי' לקרות את כולן אע"פ ששנינו (מגילה כ"א ע"א) המוסיף אל יוסיף מג' נראה בעיני דהוי כמועד דקורי' ד' כדאמר בפ"ק דכתובות (ד' ע"א) דמדמי חתן למועד כדאמרי' במועד אע"פ שאין אבילות במועד דברי' שבצנעא נוהגי' ה"נ חתן אין אבילות יותר מבמועד וה"נ חתן יקרא ד' כמו במועד. וא"ת א"כ אפי' אין כאן אלא חתן א' יהו קורי' ד' והא קמן שאין אנו עושי' כן ושנינו (מגליה כ"א ע"א) הפחות לא יפחות מד' ונראה לר' שאין מועד אלא לגבי דידהו כדאמר פ"ק דמו"ק (ז' ע"ב) חתן שנולדו בו סימני צרעת נותני' לו ז' ימי המשתה ולאיצטלו ולכסותו וכן ברגל נותני' לו כל ימות הרגל הלכך לגבי דידהו איקרי מועד אבל לגבי אחריני לא. בשם רבי' יצחק בר' אברהם מ"כ.