ד. חבית שנשברה בשבת שמעתי מחלקי' בין חביות שלהם לחביות שלנו דחביות שלהם היו של חרס ושלנו של עץ דשל חרס שנשברה אדם בהול עליו שהיין נפשך ויוצא ממנו ביותר ואין לה עוד תקנה ומבקש כלים להריק את כולה אבל של עץ אינה כי אם מנטפת מעט מעט ואינו בהול שאינו ירא שמא תוסיף [לטפטף]. טעם זה אינו מתיישב וכמה פעמים ראיתי בחבית של עץ שאותן צירקל"ש שנקרא רייף המקיפות אותן כלים ונפסקים והיין נשפך מכל צד וכל דיני' המפורשי' בפ' כל כתבי (שבת קי"ז ע"ב) נוהגי' בשלנו כמו בשלהם. ומיהו נראי' דברי ר"ת שמדקדק דוקא נשברה אבל נסדקה לא ולשון מכילתין נמי מוכיח דקתני מצילי' כמו בדליקה וכל היכא דעביד טיף טיף או נסדקה דאין אדם בהול יביא כלי אחד ויקלוט כלי אחר ויצרף והמשכיל יבין ויעמד לקץ הדבר. שמשון בר' אברהם זלה"ה.