תקט. ועל המקדש ונמצא אחד מן העדים קרוב לא ידעתי למה הצריכהו לקדש שנית מאחר דנתייחד עמה דמ"ש מהמקדש במלוה [או] בפחות משוה [פרוטה] דאמר בפ' המדיר (כתובות ע"ד ע"א) דאם בעל בסתם דצריכה הימנו גט ושמא פירסה הכלה נדה [לא חיישי' דהא אפי'] חופה פסק ר"ח בספר העיטור ובאביאסף דקונה לחומרא כרב הונא בתחלת קידושין (ה' ע"א) ונ"ל דלא יפה עשו שלפי דבריהם מפקי לעז עלי' שבעל בלא קידושי' ומורינו זצ"ל מיחה שלא לקדש אפי' בשעת חופה כניהוג העולם למי שכבר קדש ע"י שליח משום שלא להוציא לעז על קידושי' קמאי ואפי' לפי דבריהם למהלהם לחזור ולברך ז' ברכות נראין להם שאם קדמו הברכות לקידושי' דמעכבי ודאי ברכות לבטלה הוי והמברך עובר על לא תשא. ושלום שמואל יהודה ב"ר מנחם הלוי.