Teshuvot Maharam, Prague Edition
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סא. וששאלת על פת העשוי מקמח שיבולת ואינו עשוי אלא לצורך אווזות לפטמן ולא למאכל אדם, מיהי ראוי למאכל אדם אם חייב בחלה. תנן פ"ק דמס' חלה (משנה ח') עיסת כלבים בזין שהרועים אוכלים ממנו חייבת אין הרועי' אוכלי' ממנו פטורה ואית מאן דמפרש בירושלמי (שם) ה"ד כגון שעירבה מורסן ואיכא למ"ד אפי' בלא עירב מורסן כגון שעשאן [כלימודים] ולא עשאן לפת [כעכין] נאה ויפה כדרך שעושי' לפת העשויין ואיכא למ"ד אפי' בלמודים חייב אא"כ חשב עליה מתחלה לבהמה דוקא ומשום דמספקא לן היכי [הלכתא] לא [מורינן] להיתר עד דאיכא כלהו והלכה כדברי כולן להחמיר הלכך טוב שיתכוין תחלה גם למאכל אדם ויאכלו ממנו קצת ויפרישו ממנו חלה לאפוקי נפשי' מפלוגתא.
Q. Is it obligatory to take Hallah from coarse bread baked especially for (fattening of) geese, but which is also fit for human beings? A. The talmudic sources are at variance with one another, making it impossible to arrive at any definite law. To free oneself from doubt, one should not only have the intention, while kneading, of eating the bread himself, but actually eat some of it, in order to necessitate definitely the taking of Hallah from it. SOURCES: Pr. 61.