תשיד. ראובן טען לשמעון הפקדתי בידך מרגלית ותבעתך בב"ד וטענת אבדתיהו ולא רצית לשבע ושלמת לי דמיה כשויה [אז] בזקוק ועתה נודע לי שמצאת אותה ומכרת אותה בב' זקוקי' ואותו זקוק אני תובעך ושמעון משיב [ששבחה] ברשותו לאחר ששלם לו. דין זה פסוק ממתני' (ב"מ ל"ג ע"ב) המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים ונגנבו שילם ולא רצה לשבע ואח"כ נמצא הגנב משלם כפל למי שהפקדון [אצלו] ששילם אותו ואמרי' בגמרא נעשה כאומר לחבירו לכשתגנוב ותרצה ותשלימני קנוי' לך מעכשיו אלמא כי שילם נקנית לו ה"נ כיון ששילם שמעון נקנית לו [ושבחה] ברשותו. מפי רבי' אב"ן. ונראה דהיינו דוקא כששילם לו הזקוק מעצמו דלא אטרחי' לב"ד כדמשמע בריש המפקיד (בבא מציעא ל"ה ע"א) גבי אייקור [כיפי] וגם שנשבע שאינו ברשות כי חיישי' שמא עיניו נתן בה כדאמר ר"ה נמי התם (ל"ד ע"ב) מפי מו' הר' ידידי.