Teshuvot Maharam, Prague Edition
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
עד. מעות מעשר יראה אחרי שהחזיקו לתתם לעניים אין לשנותם למצוה אחרת דנראה כגוזל עניים דאע"פ שאינו מה"ת אלא מנהג הא קיי"ל דברים המותרים ואחרי' נוהגים בהם איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם שנאמר לא יחל דברו ולא יחל מדרבנן [כדאי'] פ' [ואלו מותרים[ (ט"ו ע"א) ול"ד לה דרפ"ק דערכין (ו' ע"ב) ישראל שהתנדב נר ומנורה לבית הכנסת מותר לשנותה למצוה אחרת דשאני התם דאידי ואידי מצוה לגבוה אבל מעות מעשר כספים כבר זכו בהם עניים ע"י מנהג שכך נהגו כל הגולה ואין לשנות מעניים למצוה אחרת שאין לעניים צורך בהן דתנן פ"ב דשלקים (משנה ה') מותר עניים לעניים.
Since the custom has been established throughout the diaspora of giving the "tithe"¹, pp. 18 and 185. to the poor, one can not give it away for any other purpose. The use of such money for other purposes would be tantamount to robbing the poor of what is due them. SOURCES: Pr. 74.
footnotes: ¹ The Jews of Germany in the Middle Ages used to give a certain percentage of their income to the poor and called it מעשר “tithe-money.” Cf. Finkelstein, Jewish Self-Government in the M. A.