תשס. ראובן שטען לשמעון הלויתי לך כ' דינר והפקדתי בידך טבעת שלי ושמעון משיב להד"ם ובאו עדי' והעיו [שבשעה] שכפר בב"ד הי' הטבעת ביד שמעון או בביתו דין זה פסוק מדרב חסדא דאמר (ב"מ ו' ע"ב) הכופר במלוה כשר לעדות בפקדון פסול לעדות ומוקמי' לה כגון דאתו סהדי ואסהידו דהיא שעתא דכפר הוי' איתא לפקדון בביתי' א"נ הוי נקיט לי' בידי' ה"נ כיון שהעידו על שמעון שהוא כפרן פסול הוא לשבועה ונוטל ראובן הפקדון בלא שבועה [ועל המלוה] ישבע [ויטול] אבל אם העידו העדי' [שאחרי] כפירתות ראוהו בידו או בביתו אינו פסול בכך דאיכא למימר בשעת הכפירה הי' אבוד והיה אשתמוטי קא משתמיט ליה עד [דבחיש] ואשכח ליה.