תשפט. ראובן טענו לשמעון השכרתי לי סוס בו' פשיטי' לשבוע ואם [ימות] אצלך לתת לי שוה זקוק ועשית מלאכתך בו ' שבועות ומת ועתה תן לי הזקוק והשכירות של ז' שבועות ושמעון משיב הזקוק [אתן לך כדין שויו אבל שכירות לא אתן לך] לפי שהו רבית שכר המתנת מעות של הזקוק. דין זה פסוק מהא דתניא (ב"מ ס"ט ע"ב) [השם] פרח לחבירו ואמר הרי פרתך עשויה עלי בל' דינר ואני מעלה לך סלע בחדש מותר לפי שלא עשאה דמים אלא לאחר מיתה כלומר אין המכירה נגמרת אלא לאחר שתמותוכל זמן שהיא בחיים חוזרת לבעליה הלכך אין [הדמים] עליו הלואה ושכר גמור הוא ולא רבית הלכך שמעון חייב לראובן גם קרן גם שכר. ונראה דלא דמי דהתם לא אשמועי' אלא דאין בו משום רבית [משום] דהתנה בהדי' עמו אבל [הכא] מצי למימר לא קצבתי לך שכירות אלא [בהחזרת] הסוס אבל בפריעה לא אתם והמע"ה. שמואל בר רבנא ברוך.