תתו. ראובן נתן לשמעון מעות למחצית ריוח או פרקמטיא [אותו חלק שלוקח המקבל השכר כמלוה גביה ואי מיתניס] משלם ואותו חלק [שכר שלוקח] הנותן הוי פקדון וברשות הנותן קאי ואם נאנס לנותן נאנ ואם נגנב או אבד משלם המקבל הכל [שהרי] ש"ש הוא דקא שקיל שכר עמל ומזון. ואם סוחר וטורח בשלו א"צ לקח שכר עמל ומזון כמעשה דר"א מהגרוניא (ב"מ ס"ט ע"א) דאמר [לאריסיה] עד האידנא [זוזי דידי הוי'] אי לא יהיבנא לך טפי מחזי כרבית השתא שותפי אנן ואמרי' נמי ריש עגלא לפטומא בשכר טרחו וה"מ דלית לי' לדידי' אבל אית לי' תורא לדידי' גביל לתור אגביל לתורי.