מעשה בא לפני רש"י: שיין כשר הי' בקנקן של עץ ומלא היה. ושכחו הקנקן לפני הגוי והריק הגוי ממנו לכליו לשתות. ומתוך יין נסך שבכלי הגוי אסרו היין שבתוך הקנקן ע"י נצוק חיבור. ולאחר כן הוציא יין מחבית לתוך אותו קנקן האסור. והתירו היין שבחבית ולא אסרוהו משום נצוק שנתחבר בחבית ליין נסך שבקנקן. לפי שיין נסך שבקנקן אסרו משום נצוק. ואותו יין אינו אוסר יין אחר ע"י נצוק, אלא א"כ עירב ממש בכלי. ולא חיישינן שמא הריק הגוי מיין נסך שבכלי לתוך הקנקן, או שמא נגע הגוי בידו לתוך הקנקן. דלא שכיחא למיעבד הכי דלא הוי יין נסך אלא ע"י נצוק. הילכך אין לאסור יין שבחבית ע"י נצוק הואיל ולא נגע בו ממש דאעפ"י שאמר' ש"מ נצוק חיבור, מ"מ מכאן שמעי' דאפי' הכי יש יין (נסך) שבגת מותר, דנצוק בר נצוק הוא.