Teshuvot Rashi Teshuva 347
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הלל ביחיד אסור לברך עליו לפניו ולאחריו בימים שאין גומרין בהן את ההללא שהרי בצבור אינו אלא מנהג בעלמא, וציבור הוא דעבדו [זכר למנהג] (מנהג) אבותיהם, אבל ביחידים אין זכר למנהג נוהג בהן. ואפילו עשרה שפרשו מן הציבור שמתפללין אחורי בית הכנסת לעצמן, הרי הן כיחידין שלא היו באסיפת הכניסה. ואין להן תורת מנהג לעשות [זכר] אלא בשנים ושלשה הם לצורך כך. שלא נאמר זכר למנהג אלא בכנופיא של אותה העיר כשהן באגודה שלהן, ואפילו לקרותו בלא ברכה אינן צריכין.
ומעשה בא על ידו [שהלך] להתפלל בבית אבל בראש חודש, ורצו המנויין לקרות את ההלל. והורה רבי הלכה למעשה דלא צריך. דעשרה שפרשו מן הציבור היו, ועשרה שפירשו מן הציבור הרי הן כיחידין.