וזה השיב רבינו שלמה לר' שלמה מטורש: וששאלת הרוחץ במי נהר בשבת אם אסור לשפשף. לא מצינו בכל מקום שאסור לשפשף, שאין מלאכת כבוס בבעלי חיים, לא נאסרה רחיצה אלא מחמי חמין בשבת. וכשהביאו ראיה מיהא, ר' יוסף אומר יורד וטובל, ובלבד שלא ישפשף. לא כיוון חביבי את דבריו. שדברי ר' יוסף אינן בשבת ולא ביום הכפורים אלא אפי' בחול. ואצל מי שהיה שם כתוב על בשרו היא שנוייה. ואיסור השפשוף מפני מחיקת השם הוא. ואומר אני שהחליף אחי משנתו ורצה להביא ראיה מזו ששנינו הרואה קרי ביום הכפורים יורד וטובל כדרכו ולערב ישפשף. והוינן בה, ולערב ישפשף, מה דהוה הוה. ואוקימנ' אימ' ומבערב ישפשף. ולמד אחי מכאן, אלמא שפשוף ביום הכפורים אסור. וההוא שפשוף בחמין הוא, דהא משום שלא יהא עליו דבר חוצץ קא עביד ליה. ואשמועינן שהיה אדם משפשף מערב יום הכפורים שלא יהא עליו דבר חוצץ, שאם יראה [קרי למחר] יטבול ויטהר.