עוד אמרת לבאר לך מה שאמר רבא בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא (מ״ק כ״ח) והוקשה לך דרבא אדרבא דסמיך על פתרון חלומותיו דבר הדיא:

תשובה אני אגדיל בשאלה הזאת היאך אפשר לו לרבא לומר שאין חיי בני ומזוני תלויין בזכות והלא מקרא מלא דבר הכתוב דג׳ אלו תלויין בזכות, בנים לא תהיה משכלה ועקרה וגו׳ וכתיב וברך פרי בטנך, חיי את מספר ימיך אמלא וכתיב למען תאריכון ימים ורבים כאלה, מזוני וברך פרי אדמתך, וכתיב ועשת התבואה לשלש השנים, ואכלת ושבעת, אפס כי לא יהיה בך אביון. וזו ודאי שאלה חזקה הנה ודאי הכתובים מעידים ומבטיחים כך ואם הביא ראיה בהפך לרבה ורב חסדא. ועוד קשה מנ״ל מה שאמרו כל העולם כולו נזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובים מע״ש לע״ש ואמר עוד בעית דאהדריה לעלמא ואבנייה אפשר דאתי מזלך במזלא דמזוני. ואני משיב בכל אלה כי הבטחת הכתובים על הכלל דאין הכתובים משגיחין על הפרט שהרי כתיב לא יחדל אביון מקרב הארץ ויש מקום עיון בזה כתוב אחד אומר כי לא יחדל אביון וכתוב אחד אומר אפס כי לא יהיה בך אביון אלא כמו שאמרתי בזה באור רחב ונכון ודקדוק יפה. אמר הכתוב כי ברך אברכך כלומר בכלל וע״י ברכת הכלל שארבה לך לא יהיה בך אביון לפי שתתן ולא יהיה בך אביון. אבל הכתוב השני מדבר מצד עצם האביון לא יחדל אביון וגומר הכתוב על כן אנכי מצוך פתוח תפתח ידך כדי שלא יעמוד באביונות ע״י ברכתך. עוד יש לנו לדעת דהנך לאו בזכותא תליא מילתא לצדיקים מצד עצמם אבל לאחרים יש מצד זכותם וזהו שאמרו כל העולם נזון בשביל חנינא כו׳ דומה למה שארז״ל אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים: