עוד השיב. גרסינן בפרק השולח (דמ"ח ע"ב), אמר אביי: נקיטנן: בעל בנכסי אשתו, צריך הרשאה. ואי איכא פירי בארעא, לא בעי הרשאה, מגו דמשתעי דינא אארעא [וכו']. ודין הבעל בהן, כדין תרי אחיות, ותרי שותפי (בפ' מי שהיה נשוי דצ"ד), דאית להו בהדי אחרינא, דלא מצו [מדי] אמר לחד מינייהו: לאו בעל דברים דידי את¹ ואם דן שלא ברשות האשה, והיא לא היתה בעיר, או שלא ידעה בכך, יכולה לחזור ולדון עמו, כמ"ש שם בתרי שותפי. וכ"ש בשמיחתה בו, שלא עשה ולא כלום. ובנכסי צאן ברזל, מה שעשה עשוי, ואפי' עומדת וצווחת, לפי שהגוף והפירות היום של בעל, כיון שקבלו עליו, ואין לאשה בהן אלא שעבוד כתובה.

footnotes: ¹ וכ"כ רבינו המחבר בחי' לגיטין שם. ועיין מ"ש הרשב"ש בתשובה סימן תק"ג יע"ש.