Teshuvot haRashba part VII Teshuva 481
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הנשבע לתת ממון לחברו לזמן וכשהגיע הלך לו אותו שהיה לו לקבלם הרי זה פטור לגמרי עד שיבא המלוה ויטול את שלו וליתן אותם ביד אשתו ובניו אינו צריך. שהרי אפי' נתנם בידו אינו נפטר בכך ואין זה פרעון ואעפ"י שאם נתנם בידם אינו יכול לחזור בו מ"מ פירעון גמור לא הוי שהרי הוא חייב באחריותם כדתניא בפירקא קמא דגיטין הא לך מנה לפלוני שאני חייב לו חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר ולא שנא אחר ולא שנא אשתו ובניו ולהוליך אחריו אינו חייב שלא אמרו יוליך אחריו למדי אלא דוקא בגזל ונשבע לו. אבל לא נשבע לו לא דהוי ליה גביה פקדון עד דאתי לי מריה ושקיל ליה כדאיתא התם. ומלוה נמי כיון דליתיה הכא ולא תבע מיניה הוה ליה כמאן דאמר ליה ליהוו בידך עד דאתינא. ולעשות ב"ד גם כן ולמסור בידם אינו צריך ואם עשה לא עשה ולא כלום: