Tevat Gome, Bereshit
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בפסוק אכל תאכל ולא אמ"ה. נסתפקתי אמ"ה מבן פקועה אי שרי לבן נח דרהיט ואזיל ושה מעליא הוא כמ"ש מהו לפדות בבן פקועה. ול"ד למפרכסת חולין ל"ג א' התם י"ל הואיל ושחיטה מהני למהוי כמתה לישראל ה"ה לכ"נ משא"כ בן פקועה עיין תוס' שם ד"ה אחד בטעם תשוב כזה י"ל דל"ש מי איכא מידי. וכ"ש בהפריס דכל דרבנן ד"ת מלא תסור והכי אתני דלא לילקי עליה מ"מ לא שייך מי איכא מידי. ואסור להושיט לב"נ ומפסחים כ"ב ב' והרי אבר מ"ה כדמות ראיה וי"ל מדאמר מניין משמע רק מלפני עור. ואי"ה פ' עקב יבוא' עוד. עוד נסתפקתי חלב מטריפה אי שרי לב"נ דלא שייך מי איכא מידי לדאסור משום טריפ' וי"ל דזה איסור אחר הוא ואמ"ה בחלב הותר. ל"ד לפסול בשחיטה דאסור למכור בני מעיים לב"נ כמ"ש בפריי לי"ד כ"ז התם לא מהני השחיטה מידי. ול"ד למפרכסת קודם שתצא נפשה דאסור לב"נ התם לתא דאמ"ה לא תאכלו על הדם. ולריש לקיש דלית ליה לכאורה האי כללא מי איכא מידי עיין תוס' חולין שם קשה לא לשתמיט בכל הש"ס לומר לדידיה חלב מטריפה אסור לב"נ ונהי כשירה י"ל ויקח חמאה וחלב ש"מ לכאורה כש"כ י"ד פ"א אות י"ב דמימי חלב שריא וגלי קרא דחלב לאו בכלל אמ"ה ויש לדחות ועיין בכורת וי"ו ב' חלב חידוש קשה להש"ך שם מאי חידושיה עיין מ"ש בפריי שם ואי"ה פ' עקב יבואר עוד. וגם פ' נח יע"ש ועיין פ' כי תצא.
בפסוק והנחש היה ערום כו' לא תאכלו מעץ הגן כו' מפר"י עץ הגן כו' ומפר"י כו' פ"ן תמותון. הנחש הוכיח שציווי היה מכל פרי עץ הגן לא תאכל והותר רק מעץ עצמו ומעץ הדעת עצמו אסור כי אתרוג היה עצו ופריו שוה ראוי לאכילה ושאר אילנות העץ אין ראוי כ"א ע"י הדחק הותר ומש"ה נאמר אכל תאכל ולא אמ"ה מאי שיימטיה דאמ"ה לכאן אלא ה"פ עץ הגן הותר לכם שאין אכילה חשובה ע"י הדחק ועץ הדעת דראוי לאכילה אסור לכם ולא תימא אמ"ה דבעינן כזית ומצטרף גיד ועצם ג"כ אין ראוי לאכילה אפ"ה אסור לכם אמ"ה כה"ג ועין תוס' חולין ל"ג א' ד"ה אחד דלב"נ בעינן נמי כזית ובר"מ ז"ל בפ"ט מה' מלכים דלב"נ כל שהוא אסור וכתבנו במקום אחר דתליא בפלוגתא אי אכילה כל שהוא והלכתא להקל דכזית לוקה אז אכילה כזית והלמ"מ לחומרא עמ"ל פ"א מחו"מ ה"ז ד"ה וראיתי וכדמו' ראיה חולין חותך כזי"ת בשר משמע דהתם אכילה כזית דכותי לית ליה הלמ"מ וי"ל. ומש"ה אמר השם יתברך לא תאכל ממנ"ו אף מעצו וחוה השיבה טעות הוא מפר"י עץ הגן נמי שרי וממילא האיסור רק מפרי עץ הדעת ומלת ממנו כמ"ש רמ"א ז"ל ממנו תאכל וממנו המיתה החטא מחיה שנברא משחית ולפ"ז מסופקת המיתה באם יש זכות תולה משא"כ אם מהשם יתברך העונש א"א להנצל וז"ש פ"ן תמותון והבן זה.
עיין עטרת זקנים א"ח קס"ז ס"ב אות ד' המוציא לחם מן האר"ץ בורא פרי האדמה יע"ש והעולה מדבריו ארץ הוא ארץ ישראל חשובה ואדמה הוא עב ומגושם וכה"א עד לא עשה אר"ץ וחוצות. ואמרו עידה א"י תוציא גלוסקאות פירש רמ"א ז"ל כמו קודם החטא היה דגן ראוי לאכול כך והיינו גלוסקאות כמו פרי ולאחר החטא נתגשם. ואמרו עץ עושה פרי שינתה היינו לאחר החטא נתגשמה ופה"א כולל גם העץ עיין ברכות. והיינו קודם החטא נקראת ארץ נתאוה הקב"ה דירה בתחתונים ומהם יושפע למעלה ולאחר החטא אדמה בה"א הנקיבה כי לית לה מגרמא כלום רק מה שמקבלת מלמעלה ואם ששניהם בלשון נקיבה עיין במ"נ שורש אדם. וז"ש בנוסח הברכה המוציא לחם גלוסקאות היה ראוי לאכול כך כשהיתה במעלה אר"ץ ובורא פר"י כשהיא במעלת האדמה וז"ש ארורה האדמ"ה בעבורך. וז"ש אי לך אר"ץ שמלכך נער אדם הראשון מלך על הארץ עיין רמ"א שם וגרם ארץ רוחני אדמה מגושם אשריך ארץ שמלכך בן חורין משיח צדקינו אז בלע המות לנצח חירות ממות שיתוקן ויחזור לארץ כשהיה.