בפסוק ואיש אשר ישכב אשת אביו כו' כלתו תרוייהו בסקילה גם כאן קשה כעין קושית הגאון מוהר"צ מהלברשטאט למ"ש התוספת בזבחים הנסקלין בנשרפין דלא אזלינן בתר רובא מקולא לחמורה כלתו בחיי בנו או אשת אב בחיי אביו דלמא לאו אביו הוא ורק חנק אשת איש וגם כן שייך התירוץ שכתבתי במ"א דאי לאו דאזלי' בתר רובא דלמא אשתו אחותו מאמו ולאו כלתו ולא א"א ופנויה היא וע"כ בתר רובא ועדיין צ"ע. ולכאורה הא דכתבו התוספת מקלה לחמורה לא אזלינן בתר רובא הא רובא עם חזקה אזלינן מקלה לחמורה ויש כאן רוב בעילות אחר הבעל עם אמו חזקת צדקת ועיין תוספת חולין י"ב ב' וצ"ע. ועיי' שו"ת הרשב"א ז"ל סימן כ"ז ואי"ה בפ' אמור יבואר עוד ובת כהן קשה דלמא אביה לאו כהן דזינתה אמו וחלל וליכא רק חזקה והבן.

ואיש כו' אותו ואתהן כו' הלכה כר"ע חמותו לאחר מיתת בתה או להיפך אין בשריפה ער"מ ז"ל הלכות איסורי ביאה והנה אם קידש חמותו לאחר מיתת בתה הוא ספק קדושין וצריך גט מספק שמא הלכה כר"מ ז"ל ותו' דמיעטה משריפה לא מכרת ולית קידושין או כרש"י יבמות צ"ד ב' דרק לאו לאחר מיתה וקדושין תופסין בח"ל אבל בתה לאחר מיתת אשתו י"ל אינו צריך גט דהוה ט"ס שמא הלכה כתוספת ור"מ ז"ל דכרת יש ושמא הלכה כי"א דבתה לאחר מיתת אשתו בשריפה ער"מ ז"ל הלכות איסורי ביאה פרק שני הלכה ז"ח ובמ"מ שם אבל חמותו לאחר מיתת אשתו ספק הוה וכ"ת אוקמיה אחזקת פנויה חדא דמדרבנן מ"מ חיישינן ועוד דמ"ה חיישינן דבספק פלוגתא ל"ש אוקמיה אחזקה כי בשביל החזקה אל ישתנה הדין כמ"ש הכה"ג בי"ד ובפריי שם. ועיין בס' פורת יוסף ריש יבמות ברש"י שם דבר נאה. ועיין ר"ן ז"ל פ"ק דקדושין נתן הוא ואמרה הוא חיישינן מדרבנן דאוקמיה אחזקה משמע לכאורה אף בספקא דדינא אוקמיה אחזקה ומיהו יש שם תירוצים אחרים יע"ש ולהר"מ ז"ל כל ספק מ"ה שריא יע"ש. וה"ה מליצה כה"ג הוה ספק.

אגדה. עיין בשו"ת הרשב"ש ז"ל סימן שמ"א חכם א"ה הקשה לו למה בן אחיו לדודתו כמו בת אחיו לדודו מפני מה זה אסור וזה מותר והשיב כי איש מושל על אשה לזה דודתו נגרע מכבודה אסור משא"כ בת אחיו יע"ש ואמנם זה השיב לחכם ההוא אבל אין לנו לבקש טעם בתורה כי גזירת מלך הוא. ועיין בצידה לדרך קדשים תהיו קדש עצמך במות"ר לך לא קדש עצמך מן המותר לך אלא אף מה שאתה עושה במותר דבר ההכרח כוונתך לשם שמים כמ"ש בכל דרכיך דעהו וא"כ כולו לגבוה ושפיר נקרא קדוש היינו מופרש ומרוחק מכל הגשמיות כאמור יע"ש.

קדושים תהיו כו' א"ת אל אלילים ואלהי מסכה כו' שלא יהיה לנו שום אמצעי בינינו לבין ה' ואצ"ל מסכה ע"ד יבושו עובדי פסל שזה טעות מפורסם אפילו יאמרו שמעוררים צורת הכוכב או השר למעלה המתהללים באלילים כמ"ש רמ"א ז"ל. והנה כתב הקרבן אהרן ז"ל פ' ויקרא ע"פ ונרצה לו לכפר עליו כי הל"ת הם המסבבים ריחוק ביבינו לבין ה' ח"ו בעשותה אחת מהנה נדבק בו הזוהמא וסם המות כרוך בה ולכך במביא קרבן מכפר הריחוק אבל לא מקרב שיהא רצוי לפניו יתברך משא"כ מ"ע מסבבים שאין רצוי לפניו יתברך ביושב ואין עושה והכפרה עושה פעולה שרצוי כמקדש וז"ש ונרצה לו לכפר עליו במ"ע הכתוב מדבר כי מ"ע הם קשוט ועדי לנפש יע"ש שהאריך. ולפ"ז בעובר על ל"ת יש לו שני מיני עונשים א' שעבר על מצות ה' ב' מעונש עבירה גופא ע"ד תיסרך רעתך ותמוגגנו ביד עונינו ואמנם כעובד בשוא"ת על מ"ע לית ביה עונש עבירה הכרוך בה שידבק בו כי לא עשה מאומה רק עונש מאת ה' שעבר על מצותו ולכך אמרו ענישתו אעשה בעידן ריתחא אבל שלא בריתחא ה' מוחל לו אבל בעבור על מ"ע בקום ועשה וודאי יש עונש הרוך בה קדושים תהיו לא זו שצריכים להתרחק מטומאה אף זו צריכים לקשט עצמיכם בקשוט ועדי מצות עשה לנפש ולקרב לה' איש אמו ואביו תיראו הרי מ"ע לקיים ושבתותי תשמרו ג"כ במ"ע שיש בה קידוש היום מ"ע מ"ה שביתת בהמה ג"כ מ"ע בשוא"ת שנותן בהמה לעכו"ם לעבוד בה שהישראל אין עושה מעשה בידים לעבור מצות ה' מ"מ מסבבים שאין מקורב ורצוי ואהוב לפניו יתברך כאשר מקיים מ"ע.

וכי יגור אתך גר כו' סמך גרים למשקל לומר אם שומרים המשקל למטה שומרים גם למעלה בגובה כי היא תיקלא המוזכר בזוהר ואז נתוספים גרים בישראל עיין בס' חמדת הימים בשבת יע"ש ותוספת שבת ג"כ מוסיף מחול על הקודש. ובמ"א פירשנו שומר ידו מעשות כל רע ח"ו עכ"פ יראה שיהיה המשקל מכוון.