Tevat Gome, Kuntres Matan Secharan Shel Mitzvos
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שאלה א' מהשכל אל החומר
וז"ל אהובי אחי השמת אל לבך כמה יצה"ר יש ולעומתם כמה יצ"ט יש וכמה צריך האדם לזרז נגדם עכ"ד.
תשובה כפי קוצר דעתי יש שלשה יצה"ר ודבר זה מתורת משה למדנו שהרי הרב אומר כן ברמ"א ז"ל בירמיה סי' י"ד פסוק ז' אם עונינו ענו בנו. ואבארם בעזה"י.
**א.**יצה"ר שברא ה' לטוב לנו לקבל שכר כמאמר הזוהר יע"ש. וכמז"ל אתה עשית רע. ומלאכתו לפתות בני אדם ואם דוחה אותו ואין שומע לו באמור אליו אתה עושה רצון קונך וגם אני מחויב לעשות רצון קוני ומושבע ועומד אני מהר סיני אז הולך לו. וז"ש מכל אור"ח רע כלאתי רגלי ויצה"ר נקרא אורח כו' למען אשמור דבריך כן אני משיב לו. ויצה"ר זה נקרא אריה כמ"ש בגמרא נפיק כי גוריא דנורא כו' וכמ"ש המפרשים הישאג אריה ביע"ר אין אדם צועק על מה שעשה היצה"ר שהחריב בית מקדשינו יער הלבנון רק וטרף אין לו כמ"ש הזוהר הב הב מזוני כו'. ויש רמז לזה בשופטים סי' י"ד כדבעינן למימר קמן בעזה"י.
**ב.**בשופטים סימן י"ד ויר"ד שמשון תמנת"ה יע"ש ברמ"א. והנה אגב גררא אכתוב מה ששמעתי מחכם אחד שאמר משם הגאון מוהר"ר בערוש ז"ל שהיה אב"ד דק"ק פודהייץ בן הגאון פני יהושע ז"ל דרך פלפול. וכיון שאכל דבש מגוית הארי מזה מוכח דנזיר שמשון מותר לטמא למתים ומש"ה וירד אשקלון ויך שלשים איש ויקח חליצותם. כי קשה איך אכל דבש ששהה בגויות האריה כמה ימים והא כבוש ובלע בשר טמא וי"ל דבשר בדבש נט"ל הוא. ונט"ל דשרי בהכרח הא דאסרה תורה גיעולי מדין קדירה בת יומא וקשה הא כתבו תוספת פסחים פרק אלו עוברין איך יליף נזיר דקיל משם ותירצו דצותה תורה להגעיל כליהם מיין לנזיר. והא בעי הזאה שלישי ושביעי וכבר נט"ל וצ"ל דצותה תורה להגעיל לנזיר עולם כעין שמשון דמותר לטמא למתים ומש"ה ויך מהם יקח חליצותם עכ"ד פי חכם חן.
**ג.**והנה אפלפל קצת בדברי קדשו. בי"ד קל"ז ס"א מבואר דביי"נ לא מהני נט"ל כל מה שנתיישן יותר מושבח הוא ועמ"א א"ח תמ"ז אות כ"ו ואמנם בתה"ד סימן ר"א משמע דווקא ליין הניתן אחר כך אבל לתבשיל י"ל דנט"ל הוא עט"ז י"ד ק"ה א' ובסי' ק"ג ס"ד שם ובצ"ט בט"ז אות ט"ו ובאשר"י ע"ז ל"ג ב' מ"ש דפגום מעיקר"ו ואי"ה בפריי לא"ח אבאר בזה. ומיהו למ"ש צ"צ סי' מ"ם זיי"ן בשם ריב"ש טעימה באיסורי מאכלות מדרבנן א"כ י"ל בימי שמשון אכתי לא גזרו וא"ש למ"ד בשר בדבש לשבח רק במע"ד לפגם וטעים ולא היה טעם ואכל ומיהו למ"ש בפריי בי"ד צ"ח בטעימה מ"א לא מהני רוקק א"ש דבריו. עמ"א א"ח רי"ו אות גימ"ל במוסק הרא"ש כתב על דברי הרר"י ראייתו צריך ראיה משמע בשר בדבש נ"ט לשבח עט"ז י"ד ק"ג. ומ"ש הזאה י"ל איש אחר בישל בכלי מדין והנזיר אכל התבשיל הקערה דנזיר אסור לטמא עצמו בכלי מתכות שיהא הוא טמא טומאת שבעה כמבואר בנזיר פ"ז מ"ג ובר"מ פ"ה וזיי"ן מנזיר הא ראשון שרי וגם יצויר אוכל שלא הוכשר וטהור לגמרי. ובאמת הגאון הנ"ל וודאי דבריו ברור מללו ושמעתי רק מקצת דברים אלו מפי השמועה וחביבים עלי העתקתים דברי פי חכם חן.
**ד.**ובדרך מוסר נאמר רמז בזה. עפ"י מש"ל כי היצה"ר נקרא אריה שאג מי לא יירא מקטרוגו ובא"ח סימן א' יתגבר כאר"י לא יותר כי דרך הממוצע טוב כמ"ש הר"מ ז"ל בה' דיעות כמז"ל יצר תינוק ואשה שמאל דוחה וימין מקרבת (עט"ז שם ופריי טבע אריה לא ישוב מפני כל אעפ"י שיודע שאדם גבור ממנו כן האדם אעפ"י שיודע כי היצה"ר מלאך וגבור לא ישוב מפניו) ואריה זה נקרא אוכל שאוכל ומבלה כל והחריב ב' בתי מקדשינו ועדיין מרקד בינינו ואמנם אנחנו אשמים ששמענו לו אבל הבריאה לטובה היתה כמז"ל והנה טוב מאוד זה היצה"ר לקבל שכר וגם בעל תשובה אם מתגבר עליו מזדונות זכיות הרבה נמצא היצה"ר אשר לכאורה רע ומר מאוד לסוף מתוק הוא מאוד הזורעים בדמעה כי ע"י הבכי זורעים מצות מעבירה ברנה יקצורו לסוף. וזה ששאל החידה מהאוכל יצא מאכל ומעז מתוק ב' דברים שאל א' כפשוטו מעז היצה"ר יצא מתוק אם אין שומע לו וזה יצויר בעכו"ם ג"כ משא"כ מהאוכל שאוכל את כל בני האד"ם אם ישמעו לו אעפ"י כן כששב בתשובה יצא מאכל מזדון זכות זה בישראל לא בעכו"ם כמו שמבואר בספרים ותבלין יש לזה כי דווקא מאהבה נעשה זכיות וזה שייך בבני ישראל אהבה איך נפרד מאביו משא"כ בעכו"ם והבן. ומש"ה השיבו בפלישתים רק על השני מעז מתוק כי זה יצויר לכל העולם כדאמרן ואמנם אומרם מר מתוק מדבש ואפשר יש דברים מתוקים ועריבים יותר כמו הסוקא"ר וכדומה אלא בדבש יש פעולה שאין לשום דבר כן שמחזיר הכל לדבש ובתר השתא אזלינן כמ"ש לעיל במ"א א"ח רי"ו כן בע"ח ממר מחזיר למתוק ובתר השתא אזלינן נכללו שניהם יחד.
**ה.**ובדרך הזה י"ל רמז בטרם יבוא החרסה (השמש) דווקא כי ביומא פ"ח ר"ל אמר מאהבה זכיות שנאמר חיה יחיה ומיראה שוגג וי"ל תירץ אחר בעת רצון כשחוטא מתחנן מוחלין לו ונעשים זכיות ובעידן ריתחא די לוותר שנעשים שגגות שכן מצינו במלך ב"ו לפעמים כן בעת רצון החוטא ומתחנן ונותן מתנה נעשה אהוב יותר מראשונה ובעידן ריתחא די להציל נפשו ובקב"ה המתנה הנפש כמ"ש לדוד אליך ה' נפשי אשא כשהחוטא מוסר נפשו אליו. והגאון פני יהושע בכתובת כתב על פסוק השמ"ש יצא על הארץ ולוט בא צוערה כי עבר על מ"ע הוכח תוכיח לסדומים ובעידן ריתחא מענישין אעשה כדאמר במנחות בציצית יע"ש ואימתי הקב"ה כועס כשחמה זורחת ומלכים מניחין כתריהם כו' ואפשר זה רמזו הפלשתים שיצויר גם לעכו"ם כמותם ע"י תשובה בעת רצון מוותר הקב"ה ונעשו אהוב יותר וזה שרמזו בטרם יבוא החרסה והבן.
**ו.**והוי יודע שהפרש יש בין אוכל הכף צרויה שם הפועל ובין אוכל הכ"ף בפתח קטן שם דבר מבין מאכל על הרוב דבק מאכל פרעה בראשית מ"ם י"ז ותרגומו מיכלא דפרעה ושם ג' ו' טוב למאכל תרגומו למיכלא נמי כאלו דבוק דאלו אוכל הכף בפתח קטן פעם תרגם עיבורא (בראשית מ"א ד"ה) דקאי שם על חמשת מיני דגן ויקרא י"א לד"מ כל האוכל תרגם מכל מיכל בלא אל"ף ויראה אוכל שם מזון לכל בריה אבל מאכל מיוחד פועל ונפעל ביחד וכן עץ הדעת טוב למאכל לאדם כי יהיה יודע כו' כפי' רש"י שם וא"כ ה"נ אמר מהאוכל יצא מאכל לא אוכל דלאו מעצמו הוא כך אלא ע"י אמצעי שמשון ה"ה בע"ת ממר מתוק ואוכל ע"י תשובה וסיגופין וחרטה ווידוי דברים.
**ז.**ושם תמנה רמז תימנ"ה משורש ימין דרום כי הרוצה לילך בדרך הימין ממוצע טוב ויצה"ר נקרא הר סוב לכם ההר הזה לצדיקים נדמה כהר וז"ש תמנה באמצע שיפועו של ההר מלמטה עליה מלמעלה ירידה כי ביהודה כתיב וירד יהודה בירידה התחתונה כמ"ש רמ"א שם ואח"כ נתעלה במקצת ועלה עד אמצע שיפועו של ההר אבל שמשון ממדריגה העליונה נפל עד אמצע ירידה הוה כמ"ש ז"ל במקום שבע"ת עומדים בצדיק כה"ג ירידה לו משל ב' חולים א' ירד עד שערי מות ונרפא קצת אומרים שחיה יחיה והשני בריא תחלה עד גדר זה מייאשין אותו שזה דרך עליה וזה דרך ירידה ואם ששניהם בגדר א' וכאמור.
**ח.**היצה"ר השני הגוף עיין הכותב בעין יעקב סוף ברכות כי הקב"ה נתן פרנסה לכ"ע לגוף כח הזן ומחלק וכדומה ולנפש כח החושק לעשות מצות והגוף בעל קנאה ולקח לעצמו כח החושק ומתאוה לכל וז"ש בתורה כי יצר לב האדם רע מנעוריו (בראשית ח' כ"א) ויצה"ר זה אוהב מה שנהנה ממנו אבל לעשות להכעיס לא רק מומר לתאבון הוא. ואמרינן שמשון הלך אחר עיניו נקרו עיניו ואע"פ שבהיתר נשאה שגיירה כמ"ש הר"מ ז"ל בהל' איסורי ביאה פי"ג אל יעלה על לב ששמשון נשא כו' יע"ש ומ"ש בשמשון וירא אשה זונה ויבוא אליה בזנות ליכא איסור מתנות כמבואר באה"ע סימן ש"ז וז"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.
**ט.**היצה"ר השלישי רע מכולם כי ע"י עבירה שעשה ברא משחית עבירה גוררת עבירה כיוצא בה שעשה ומכריחו לכך. וכמעט בטלה הבחירה באותו עון ולפיכך י"ל שהחוטא אין מחויב לעשות תשובה על חטא כ"א פ"א אפילו חטא אותו אה פעמים עיין בס' דעת חכמה בשער התשובה פי"ב דף כ"ג עג"ד של"ה מחמיר ביותר ובחות יאיר סימן ס"ז ב"פ די על כל חטא כי עבר ושנה נעשה כהיתר והוא ז"ל כתב שלושה פעמים ולדעתי פ"א די למשל חטא בחלב מאה פעמים וכן בדם ונבילה כ"א כמה פעמים די על כל א' פ"א כאמור.
**י.**וז"ש ע"ח ש"ל באונס וברצון וע"ח ש"ל ביצר הרע וע"ח ש"ל ביודעים ולא יודעים כי אפילו בפעם שני ושלישי שכמעט אנוס הוא שהמשחית שברא מכריחו לכך מ"מ תחלתו ברצון הוה וחייב בדיני דגרמי כי ברור היזקו (עיין לבוש ח"מ סימן שפ"ז הפרש בנקודת בין גרמי פת"ח (שו"א) חיר"ק ובין גרמא שו"א ב' קמצי"ן וגרמי בנין הכבד וגרמא בנין הקל כמ"ש רש"י בנח וישלח העורב והיונה יע"ש הנה האדון ז"ל דיבר בקצרה והנה אחהע"ר אין מוכשרים לדגש שתהיה עי"ן בדגש מבנין הכבד ואפשר שצריך מתג לתשלום הת"ק ובאמת רש"י פ' נח ע"פ וישלח היונה שלוח לדרכה כו' כי הפרש בין וישלח יו"ד בחיר"ק וישלח יעקב מלאכים קל שישובו אליו תשובה (ועי"ן בדגש קל אחר שו"א נח) ובין וישלח הפ"א בפת"ח ועי"ן דגיש חזק להורת ששלחה לגמרי ונקיט רש"י ביונה וה"ה בעורב כה"ג. אין מקומו פה). ע"ח ש"ל ביצ"ר הרע עם יצה"ר בשותפות היינו פעם שני שיצה"ר שנברא ע"י מכריחו כמ"ש רמ"א ירמיה י"ד כי חטאנו לך בשותפת. וגם התורה והתפלה והתענית שעושה קודם שתיקן החטא וקודם החרטה עבירות הם ח"ו כמ"ש וכפר מאשר חטא על הנפש שציער עצמו מיין ואחר שהימים הראשונים יפלו ולא הועיל כלום כמ"ש רמ"א שם. ונותן כח לסט"א ח"ו והם יקחו הכל. וז"ש ביודעים ולא יודעים מענין ולנעמי מודע לשון אהבה וחבה הן עון שאוהבים המשחיתים הנאות הגוף הן ששונאים כמו תענית ותורה ותפלה הפך רצונם מ"מ חטא הוא כאמור ויהיה בי"ת ביצ"ר הרע בית הכלי עם יצה"ר בשותפת כמו באבן עם אבן. וז"ש איזהו גבור הכובש יצר"ו לא יצה"ר שנברא מה' כי א"צ גבורה רק ידחה אותו באומרו אתה הולך לעשות רצון קונך ואני עושה ג"כ רצון קוני אבל יצר"ו שברא ע"י עבירה המכריחו ומתגבר האדם עליו זה באמת גבור יקרא.
**יא.**ובזה א"ש שנאמר טוב ארך אפים שלא חטא כלל מגבור כי מי יודע אם התשובה מאהבה רבה שיהפכו לזכיות ועכ"פ החוטא ונשמתו פרחה ממנו כמ"ש ז"ל דקודם החטא נשמתי אזלת מיניה כי היא ממקום גבוה וא"א לפגום בה רק נפש ורוח נשארים בו ובהם שייך פגם ומי שמתעורר מתוך המבוכה גדולה ומוש"ל ברוחו כל כלי מלחמתו רק רוח ונפש (כמז"ל אלהי נשמה שנתת בי טהורה היא וודאי דמיד אזלת ול"ש בהפגם) טוב מאוד ומה תקנתיה צריך גדרים והרחקות רבות ומה שמותר לצדיק גמור לדידיה אסור כי שמירת החולה ונתרפא צריך יותר משמירת הבריאה גמור כידוע ויקצץ כל מעיינות הנובעים ומרגילים לעבירה כמו לוכד עיר שעושה כך כמ"ש רש"י בחומש במכות מצריים בטכסיסי מלחמה.
**יב.**והוי יודע שזה שאמרנו שהחוטא חטא פעמים רבות יש בו מחלוקת ובחות יאיר פסק ב"פ ובס' דעת חכמה ג"פ ודעתי פ"א זה בין אדם למקום אבל בין אדם לחבירו כ"פ שחטא כן צריך לשוב ויפייס חבירו המלבין פנים וגזל ישיב לבעליו וכדומה וזה פשוט. והנה לדעת מה בין אדם לחבירו רבה היא ועיין בא"ח פר"ח וא"ר סי' תר"ו בשם מהרי"ק אנס אשה בין אדם לחבירו הוה. ואני מסופק דאפשר בשוגג ומטעה אותה בפתויי נמי בין אדם לחבירו מקרי והמחטיאו כאלו הורגו עט"ז סי' תר"ע אות גימ"ל.
**יג.**וז"ש דוד המלך ע"ה אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו מתירא שמא ע"י ילמדו ב"א והוה ח"ו מחטיאו לחבירו ע"ד שכתב רמ"א ז"ל דברי עונות גברו מנ"י יע"ש מה תקנתיה כי חמור מגזל ומלבין שחבירו מוחל משא"כ מחטיאו ופגם נפשו תקנתיה יניחנה עד שתצטנן דמו ודם חבירו להשיב חבירו בתשובה מאהבה וחטאי"ם זכיות שאלי"ך ישובו וכדאמרן והבן.
**יד.**ולעומתם יש שלושה מטיבי צעד לכת הנפש ויצ"ט ומלאך טוב הנברא ממצות שעושה ומ"מ אין מכריחו לכך רק מסייעין לו ומקבל שכר על כל מצוה שעושה משא"כ בעבירה כמש"ל. וכמה צריך ליזהר מלחטא שאם יעשה חטא א' נברא מלאך רע ומגרש הנשמה והמלאך והיצ"ט כי יצ"ט דרים בשני חללים של הלב אבל עם מלאך רע א"א לדור עם נחש בכפיפה אחת והמשחית ההוא מכריח הגוף ועובד עמו עבודת עבד כד"א בראשית וי"ו ה' וירא ה' כי רבה רעת האדם באר"ץ וכל יצר מחשבות לבו ר"ק רע כל היו"ם אמר רעה א' שעה רבה ופרה ממילא באר"ץ הגוף ע"ד ארץ לדין כו' זה הגוף כי נשאר רק לב א' כ"ז שלא חטא יש לו ב' לבבות יצה"ר ויצ"ט משא"כ עכשיו יצה"ר הנברא ממעשיו חושב עליו להפילו ר"ק רע ואין טוב יוצא ממנו משא"כ יצה"ר שברא ה' יוצא טוב וצורך בעולם לכמה מצות כידוע. וז"ש יצר"ו של אדם שברא ע"י מעשיו מתגבר עליו בכל יום וכל הגדול מחבירו יצר"ו שברא גדול שגגת תלמוד עולה זדון.
**טו.**והכלל האד' צריך להיות סור מרע ועשה טוב ואם יפתה היצה"ר לומר גם לי גם לך לא יהיה אין זה כ"א רוע לב כמ"ש רמ"א סוף פ' בראשית במסורה יע"ש וע"ד הלציי סור מרע ועשה טוב ואם יצה"ר מבקש שלום ואומר אל תעשה עבירות וגם מצות לא תעשה ויהיה שלום בין יצ"ט ויצה"ר אל תשמע לו ורדפהו ואל תירא מפניו כי ה' יעזור לך עיני ה' אל צדיקים כמז"ל לולי הקב"ה עוזרו כו' כי האדם נקרא הולך לא עומד א"כ בהכרח צריך להוסיף אומץ בתורה ומצות בכל יום.