שאלה ב' מהחומר אל הצורה

א. שאלה ב' שאלו החומר והיצ"ר להנפש המשכלת וז"ל באר לנו עונש החוטא למה. אם תאמר שעבר על מצות המלך מלכו של עולם הלא אם יחטא האדם למלך ב"ו פ"א ואלף פעמים יטיב נגדו ובטל החטא ההוא במיעוטו ורחמי שמים יותר מרובים ולמה לא יבוטל חטא א' באלף מצות וא"ת עונש כרוך בעבירה עצמה וישבה סם הממית ומפי עליון לא תצא הרעות. תרוץ לנו מ"ש ביורה דעה סימן ק"ט יבש ביבש חד בתרי בטל וא"צ להשליך א' ואוכל שלשתן (כ"א ממדות חסידות) מה יושיענו ביטול הרוב ואוכל האיסור אשר כרוך בה סם הממית וסט"א שריא עליה. ובשלמא אם נאמר העונש בא על שעבר מצות המלך כזה התירה התורה ולא עבר וממ"נ קשה ע"כ לשונם.

תשובה המעיין ברמ"א דברים כ"ג פסוק י"ד רמז לזה במ"ש ולא יראה ערות דבר א' ולא יבוטל ברוב יע"ש. ואמנם נאמר דביטול ברוב ל"ש כ"א באין ניכר אבל בניכר ל"ש ביטול ברוב עיין חדושי הרשב"א חולין צ"ז טכ"ע חיך אוכל יטעם ובשבת דף כ"ט א' מסיקין בכלים בחה"ר שם ובחדושינו הארכנו שם. וידוע מ"ש ז"ל מכל מעשה שאדם עושה נעשה לו מלבוש ומצויר בו המעשה שעשה ואם לטב שפיר ואם לביש ח"ו עושה בגד צואה לנפש ומצויר בו צורת משונת של המשחיתים. ולא זו במעשה כ"א בדיבור נמי עושה רושם כידוע. ועיין ר"מ פי"ט מה' פהמ"ק וסוף ה' בכורת וה' עכו"ם וחקותיהם ומסכת תמורה צורה בין הצורת ודבר חשוב אין לו ביטול וא"כ וודאי ל"ש ביטול ברוב חטא א' באלף מצות כי ניכר הוא ואמנם יבש ביבש כיון דלדידן החתיכה האסורה אין ניכר אין כח בחט"א לקול עליה וכולו היתר.

**ב.**ובזה נבין מ"ש ז"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה לא רעה ולמה זה אלא כי כל ישראל רובו מהרהר בד"ת ומ"ט ואם לפעמים בא מחשבה רעה בטל ברוב מאחר שאין ניכר ואין עושה רושם ומ"ה בעכו"ם מחשבה רעה כמעשה ומחשבה טובה לא כמ"ש התוס' ספ"ק דקדושיך מה"ט כי רוב מחשבה שלהם לרעה. גם אין שייך ביטול ברוב לדידהו דנתנה תורה ונתחדשה הלכה לדידן אחרי רבים להטות ובפריי לי"ד ה' אמ"ה נסתפקנו אי נתבטל אמ"ה חד בתרי אי שרי ליתן לעכו"ם דל"ש בב"נ ביטול ברוב או ליכא מידי אין מקומו פה. וא"ש בראשית וי"ו ה"א וכל יצר מחשבות לבו ר"ק רע ל"ש ביטול ונענשו גם על המחשבה ושם נו"ן כא"ף אתם חשבתם עלי רעה ה' חשבה לטובה במדרש האחים ראו בנבואה שיצא ממנו מנשה כו' ורצו להעביר אותו מהעולם א"כ במחשבה זו יש בו רוב לטוב ומיעוט לרעה ובטל הוא.

**ג.**ועם זה יש ליישב מ"ש במסכת אבות פ"ג מסורת סייג לתורה כו' סייג לחכמה שתיקה ולא אמר ג"כ שתיקה סייג לחכמה מדרש שמואל תי' כאן אין סייג אחר רק שתיקה. ונראה אפשר רמזו מ"ש שאלו לנבואה חוטא מה תהא עליה השיבה הנפ"ש החטאת הי"א תמות. לחכמה השיבה חטאים תרדף רעה לתורה יביא קרבן לה' יעשה תשובה הנה הנבואה החמירה במחשבה המתיחס לנפש הי"א תמות והחכמה הוא חכמת התורה ע"ד אמר לחכמ' אחותי כו' ולשיטה החכמות התורה על המחשבה אין עונש דבטל באלף הרהורם טובים רק חטאים תרדוף רעה במעשה נברא משחית ומלבוש וצורת העבירה כו' כד"א ותמוגגינו ביד עונינו. לתורה שבכתב מבואר קולא בשוגג יביא קרבן כו' וזה שרמזו סייג לחכמה שלא יבוא לפסק החכמה שתיקה ואין בא עונש לגוף וז"ש ולא מצאתי לגו"ף טוב משתיקה כי המחשבה בטל ברוב משא"כ במעשה אזי יש עונש לגוף בפסק החכמה אם הוא מזיד ואין שב בתשובה.

**ד.**והוי יודע דהא דאמרינן בע"ז מחשבה כמעשה דמי הטעם כיון דכופר בה' חלילה ממילא כופר בתורתו תו לית ליה הרהורים טובים דליבטל המחשבה רעה ברוב הרהורים טובים גם מנ"מ הוא כופר בתורת ה' ממילא כופר בהא דכתיב אחרי רבים להטות אבל מי שאין כופר כו' רק מהרהר שיש אמצעי בינו לבין קונו בטעות דור אנוש אע"פ שזה לישראל איסור גמור הוא כי אנחנו בנים למקום ואין צריכין לשום אמצעי ואם עובד כוכב ע"ד זה עובד עכו"ם הוא אע"פ שיודע שיש אלהי עולם ה' כמבואר בר"מ ז"ל פ"א וב' מה עכו"ם וחוקותיהם כי זה טעות דור אנוש מ"מ בלב אין נענש על זה הואיל ומודה בתורה ומצות אבל מ"מ רחמנא ליצלן מהאי דעתא וכבר הזהירו ז"ל שלא לומר בתפילות ותחינות להזכיר שום מלאך כלל כי אנו א"צ לסרסור ומה שאנו אומרים מכניסי רחמים וכדומה הוא שיש למעלה מיימינים ומשמאילים כו' ואי"ה במקום אחר יבואר עוד. ועיין א"ח סימן ק"א ס"ד לכאורה נראה משם לחלק בין יחיד לציבור ופריי כתבנו שם דהפירוש דמלאכים שמליצים טוב עליו אין נזקקים ללשון ארמי יע"ש ועמ"א שם אות וי"ו אין מקומו פה.

**ה.**ובתהלים סימן ל"ב לדוד משכי"ל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה עיין רמ"א. ומלת משכי"ל צריך ביאור. באומרו אד"ם מיותר ג' מה הוא הכיסוי של חטא. והנה אמרו ז"ל אין אדם ניצול מהרהור עבירה בכל יום ולעומת זה יהרהר הכפלי כפליים בהרהורי תורה ומ"ט ובטל ומכוסה ברוב כמש"ל ואמנם זה שייך בבינונים אבל לאדם חסיד כזה דקרא נפשו חסיד ובי"ד סימן ק"ט מהר"מ מרוטנבורג לא רצה לאכול שלשתן יחד כי אין נאה לחסיד זה ולכן השליך א' או נתן לעכו"ם יע"ש ברמ"א וב"ש מי שרוצה לראות פני ה' אשר כתיב צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו ולגבי הקב"ה לא שייך ביטול ברוב דבדבר הניכר ל"ש ביטול ויודע מחשבה בלב וז"ש ישבו ישרים את פניך ישר יחזו פנימו וישר נקרא מי שתוכו כברו בלי שום מחשבה והרהור רע וז"ש לדו"ד צריך השכלה איך לינצל מהרהור רע דבאינש דעלמא אשרי מי שנוי פשע מוגבה ומופרש ממעשה לחוד כי בכך כי המחשבה כסוי חטאה קרוב לשוגג ליביה אנסיה ומכוסה ברוב אבל אד"ם מדריגה החשובה אשרי שה' ב"ה לא יחשוב לו עון והיינו שאין ברוחו רמיה דנהי דמחשבה רעה אין מענישין בגיהנם מ"מ מסך המבדיל הוא שא"א לראות פני ה' ממש וכמ"ש ישר יחזו פנימו. ומ"ש אדם הוא מדריגה חשובה כי אין בא ברבוי כמו אנשים גברים אישים ויראה דרך משל כי כסף צרוף אם יהיו לך כמה חתיכות ותתיכם ותערבם יחד הכל א' הוא זה צרוף ואם הם חלקים רבים כאחד דמי משא"כ כסף מסוגסג זה הבחינה ט' וזה י"א וזה י"ג וכדומה אם תחברם יהיה תערובת כן אדם צרוף תוכו כברו הרבה כאחד הם ושורש א' להם.

**ו.**והא דקרא דוד נפשו חסיד כבר אמרו ז"ל בזה והנה בפריי לא"ח סי' קי"ח במגן אברהם בשם הרד"א הביאו הא"ר על הצדיקים ועל החסידים ועל זקני עמך בית ישראל ועל פליטת סופריהם הזכיר ארבע כתות כי צדיק מעיקרא עדיף מחסיד בעל תשובה וז"ש דוד בתהלים פ"ו שמרה נפשי כי חסיד אני ובאמת ברמב"ם ס"ס אהבה הנוסחא על החסידים וצדיקים כי חסיד עדיף מצדיק יע"ש והנה במאיר נתיב שורש חסד הוא תוספת יהיה טוב או רע יע"ש והנה שם חסיד כולל שתיהן יחד הן חסיד מעיקרא שלא חטא מעולם ועושה תוספת לפנים משורת הדין עדיף מצדיק ובעל תשובה ג"כ צריך סייגים וגדרים יותר מצדיק גמור ג"כ נקרא חסיד מה"ט. וידוע כי חולה ונתרפא צריך יותר שמירה מבריא שלא נחלה וז"ש שמרה נפשי כי חסיד אבי צריך סייעתא דשמייא ויותר שמירה וא"ש קושית חז"ל מי קרי לנפשיה חסיד כו' וכמ"ש הרד"א ז"ל.

**ז.**ומדי דברי בו זכור אזכרנו עוד פסוקים אחשורוש סי' זיי"ן השייכים לכאן וזו תוארם. ויאמר המלך לאסתר מה שאלתך ותנתן לך ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש כו' תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי כי נמכרנו אני ועמי להשמיד ולהרוג ולא"בד ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שוה בנזק המלך. ומתורת משה רמ"א ז"ל למדתי דבר גדול בתהלים פ"ו הבחירה חפשיות וה"מ שיהיה רשות לאדם להרע או להטיב הן בינו לשמים הן בינו לחבירו ובתנאי שאין מגיע הפסד למלך הכבוד כד"א אם חטאת ואם צדקת מה תתן לו משא"כ אם א' שולח ידו בעבדי ה' הנאמנים לה' זה ח"ו נוגע בכבוד ה' רוצה לשלוח יד בעבדי ה' בטלה בחירתו ובמצריים עבדי ה' בטל בחירת פרעה וז"ש דוד המלך ע"ה שמרה נפשי שלא אחטא ואהרוג לשאול והושע עבדך הגוף שלא יהרוג שאול אותי ולא להנאת עצמי כ"א שאני עבד ה' וז"ש אתה אלהי הבוטח אלי"ך לא בך שמשמעו לטובת דוד אלא כשם שאתה אלהי איך לך שום תועלת מזה גם אני בוטח אליך להיות עובד לך שלא לקבל שכר ובזה בטל בחירת אנוש. והנה שאלה הוא דבר גדול שצריך לבקש הרבה כמ"ש רמ"א במגילה וז"ש אסתר למלך מלכי המלכים הקב"ה כי המן הרע רצה להרוג הגופים ולא"ד הנפשות שימותו בלי תשובה ויהיו עדי אובד ח"ו ובקש אסתר שלא ידח ממנו נדח נפשי זה דבר קטן באשר חלקי ה' אמרה נפשי ועמי הגופים כד"א עיר קטנה ואנשים בה מעט להנאת עצמי קשה קצת לבטל הבחירה אפ"ה מבקש אני זה לבטל בחירתו כי אין הצר שוה בנזק המלך מלכו של עולם ובזה בטל בחירתו כי המלך משתעשע ונחת רוח לפניו בעבד כשר וכדכתיבנא.

**ח.**ועם זה נפרש מה שאומרים בקינות בתיקון מצות מי האיש החפץ חיים וחיך אוכל יטעם לו אוהב ימים לראות טוב ולבקר בהיכלו ואלהים יראה לו לשכון באהל"ו מבלי לו אשר לא עמל בו ולא גדלו. צריך ביאור. והנה אומר כי פלוגתת אמוראים אי הרהור כדיבור או לאו שניהם אמתי כי הרהור לנפש יתיחס והדיבור לגוף כידוע וא"כ אם מהרהר ק"ש ותורה ומ"ט יש שכר לנפש לא לגוף ואם מדבר בפה יש שכר לגוף וז"ש כ"ל עצמותי תאמרנה רצה לזכות כל הגוף וכבר הקדמו לעיל בשם חדושי הרשב"א בחולין צ"ז דטעם כעיקר ד"ת אף דנכלל ואין ניכר הואיל והחיך מבחין וטועם הוה ניכר ואין בטל אמור מעתה כ"ש הרהורים טובים וביניהם הרהורים רעים אף שמן הדין בטל הוא כמש"ל מ"מ ממ"ה הקב"ה הבוחן לבות ל"ש ביטול כה"ג וישר יחזו פנימו כמש"ל וא"ל ח"ו אין זוכה ורואי' פני ה' שם העצם ב"ה כי חסיד בכל מעשיו וע"פ חסידות צריך להשליך א' הרע כמבואר בי"ד ק"י בשם מהר"ם מרוטנבורג וז"ש מי האיש הגוף החפץ חיים נצחיים מבלי סייג ויהיו חיים של שמחה ואין אדם ניצול מהרהורי עבירה בכל יום. ואמת עפ"י שם אלהים עפ"י דין תורתינו בטל ברוב הואיל ואין עושה רושם אבל לראות פני ה' שם העצם א"א. ועוד שנית שאם לא תתקן בעוה"ז ולעשות תשובה על הרהורים רעים הנה שכרך מועט מאוד כי תינח הנפש אין לך אדם מישראל מלא מצות כרמון היינו הרהורים טובים כמ"ש רצונינו לעשות רצונך ושאור מעכב וזה יתיחס לנפש ואין לגוף חלק בו והמעשה מעט הוא אשר יעשה האדם וחי בהם כי כמה מונעים בעז"ה ויצה"ר עמהם מפתה כי זה דרכו ושיחת שם אלהיו אבל אם יעשה תשובה על הרהורים אז יש לגוף חלק ל"מ ברעים שנהפכו לזכיות ע"י אפילו בכולם והנה הגוף אהל לנפש ונפש בית לנשמה כמ"ש ז"ל ופירשנו בזה מ"ש דוד המלך ע"ה אם אבוא באה"ל ביתי כו' עד אמצא מקום לה' היה אומר שכל דאגתו היה על הנשמה חלק ה' משא"כ הנפש לא היה דאגתו כ"כ ומכ"ש גופו השליך מנגד. וז"ש טענה שניה לשכון במנוחה בג"ע התחתון הגוף נקרא אהל במה ישכב מבלי לו אשר הרהורים טובים לא לו יהיה הזרע כ"א לנפש אשר לא עמל בו הגוף משא"כ אם יעשה תשובה על הרהורים רעים יש חלק גם לגוף בכל הרהורים הטובים והבן זה.

**ט.**וכמה צריך ליזהר מהרהורי עבירה יותר קשה מעבירה בלא הרהור או גם מעבירה בהרהור כי שם לבו לתשובה מיראת הגוף משא"כ הרהור יודע כי לגוף אין מענישין ולא ישוב וישאר מזוהם ח"ו כך ומאי תקנתיה פג"ע בך כו' משכהו לבית המדרש בהרהורי תורה וא"ש דקשה שלא יניחך לילך לבית המדרש אלא מיד תהרהר בד"ת ותשרוף אותם הרהורים רעים כמ"ש במגיד מישרים תשרוף כל הרהורים רעים והיינו באש של תורה. ומש"ה ת"ח אסור לילך במבואת מטונפות כל הגדול יצרו מחטיאו בהרהורים ולא יניחו לילך לבית המדרש ובהליכתו יהרהר הרבה וא"א לו להרהר בד"ת כי אסור להרהר במקום מטונף כמבואר ומתורץ הקושיא הא לאונסו מותר ובפריי לא"ח כתבנו מזה והבן.

**י.**וראוי שתדע כי מ"ש שהרהור יתיחס לנפש הנה ראיתי לכאורה ניגוד לזה ברמ"א תהלים מ"ה ט' ע"פ מור ואהלות קציעות כל בגדותיך מן היכלי ש"ן מני שמחוך כתב לבוש יקר מהמעשה הטוב הוא לבוש הנפש וממחשבה וכוונה טובה לרוח יע"ש ואמנם אשכחנא פתרי שיהיה לנפש מלבוש יקר מן הרהור כי וודאי הרהור טוב מרוח הוא והרהור רע מן הדם רתיחת היצה"ר שם והדם הוא הנפש כי קישור הנפש בדם וזה שהקפידה תורה קול דמי אחיך שופך דם האדם כי פגע במלבוש הנפש וכשחוזר בתשובה על הרהורים רעים יש לנפש מלבוש יקר מהם. ופירוש הפסוק שם בתהלים ע"פ רמ"א ובתוספת ביאור כי המור הוא מוסק מדם חיה שנתיבש בצווארה עא"ח סי' רט"ז. מור דם הנפש יגעתי בקראי נחר גרוני אז נעשה מדם בושם טוב ואהלות יתיחס לרוח אהל זה כמ"ש רמ"א שם אמר ב' המלבושים דומים לקציעה שטבעה אפילו מגולה כמה ריחה נודף ואין מפיג שע"כ אמרו בבנות איוב קציעה כו' כן שם טוב אין מפיג רוחו ולעולם קיים. כל בגדותי"ך מבגידה נעשה לבוש ע"י התשובה כמו מור מדם בו שם חשוב מן היכלי שן אורת עליונים אשר פעמים נגלים ופעמים מכוסים כשן זה מנ"י שמחוך הכל משמים אפילו התעוררת התשובה משמים הוא.

**יא.**וכללא שהכל מאתו יתברך עשות הטוב והתעוררת התשובה לולי שורשו המחובר למעלה אין תקומה לחוטא ח"ו וז"ש בש"ה באתי לגני אחותי כלה הקב"ה אומר לישראל הכל שלי אריתי מורי דם החיה שנתייבש בצוואר ע"י תשובה הוא עם בשמי המיוחד נפש מתעוררת לכך אכלתי יער"י מחובר למעלה ע"ד ערות עד היסוד כו' עם דבש"י תשוב' כדבר מחזיר הנופל לתוכו דבש ייני עם חלבי אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא בטוב ההוא שמרים וצריך תשובה להיות צלול כיין הניתן לתוכו חלב עיין צמח צדק סי' פ' דם נעשה חלב א"כ הכל של הקב"ה אע"פ כן אכלו רעים מת"ן שכרן מתנה באמת.