Tevat Gome, Kuntres Matan Secharan Shel Mitzvos
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
חקירה ד' במ"ע הוכח תוכיח
שאלה בענין מ"ע האמור בתורה פרשת קדושים (ויקרא י"ט י"ז) שהיא מ"ע כמ"ש הר"מ ז"ל בהל' דיעות בפתיחה ו' להוכיח וביאר בפרק ששי שם ה"ז מצוה יש בו חקירות רבות א' הנה הוכח תוכיח מ"ע בפ"ע היא. ואם לא מוכיח לחבירו ביטל מ"ע מלבד זה יש לו עונש מטעם ערבות כמ"ש הר"מ ז"ל בהל' דיעות פרק ששי הלכה זיי"ן כל מי שיש בידו למחות ואין מוחה נתפש עליו וכ"ה פשטיה דקרא ולא תשא עלי"ו חטא כתרגומו ולא תקבל על דליה חובא אם הוא דווקא בל"ת שעובר במעשה הא בשוא"ת אין בכלל הערבות ואת"ל אף על שוא"ת בזו לאוין שאין בהם מעשה מחויב להוכיחו מ"מ במ"ע אם רואה שחבירו אין מקיימו אי מחויב להוכיחו דמדין ערב נלמוד הוא שהערב מחויב שלא יפסיד הלוה מזומן הקרן אבל שירויח דווקא בממון זה לא מצינו ערב ומ"ע הוא להרויח ולקנות קדושה ולזכות ע"י לעוה"ב משא"כ ל"ת חוב הוא שמפסיד המזומן. ובכלל זה הא דאמרו מנחות מ"א א' בציצית דמענישין אעשה בעידן ריתחא כתבו התוס' דווקא ציצית שאין מחויב לילך בטלית עם ציצית יע"ש משא"כ בשאר עשין מענישין תמיד כמו סוכה שאין יושב לולב שאין כל נוטל וכדומה דמכין עד שתצא נפשו ואם עבר הזמן מכין מכות מרדות (ובס' שושנת העמקים ביארנו זה יפה בכלל מכות מרדות) קי"ל זה דווקא במצוה שיש בה עשיה משא"כ במ"ע תוכחה דהוה דיבור בעלמא י"ל אין מכין ומענישין עליה בב"ד של מטה וה"ה בב"ד של מעלה כ"א בעידן ריתחא או י"ל דמ"ע שמתן שכרה בצידה אין ב"ד של מטה מענישין עליה כמבואר בחולין ק"י א' ה"ה אפשר במ"ע שעונשה בצידה ולא תשא עליו חטא הא לא הוכיח מלבישין אותו בגדים הצואים כענין יהושע כ"ג כו' כה"ג אין ב"ד של מטה מענישין עליו ולפ"ז ה"ה למעלה אין מענישין אם ביטל מ"ע תוכחה כ"א בעידן רוגזא הא שלא בעידן רוגזא אין מענישין בעוה"ז משמים כ"א אחר המות מלבישין בגדים הצואים לזה או נ"מ בלא הוכיח חבירו בביטל עשה אם נאמר דבעשה לא שייך ערבות. ולפ"ז צדק הגאון בעל פני יהושע במס' כתובות ע"פ השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה דעבר על מ"ע תוכחה שלא הוכיח לאנשי סדום וכשיצא השמש על הארץ הקב"ה כועס שמלכים מניחין כתריהם כו' ובעידן רוגזא מענישין כו' ולכך הוכרח לברוח לצוער ומיהו בלא"ה אין ב"נ מצוה על תוכרחה דלאו מז' מצות דידהו הזה ואפילו נאמר קיימו כ"ה כולה ולמד מאברהם בב"נ ל"ש ערבות והבן זה אלא הגאון ז"ל אמרה ע"ד רמז.
החקירה השנית אם הוכיח חבירו מיראת העונש אם מקבל שכר או לאו כי בכל המצות אע"פ שעשה מחמת יראה מקבל שכר כי טבע האדם בשביל הנאה מועטת סבור וקיבל לסבול אח"כ עונש גדול וחמור יותר מהנאה שנהנה הלכך כשגבר וכבש היצה"ר יש לו שכר משא"כ בתוכחה כיון שאם לא יוכיח מגלגלין עליו עונות חבירו ומה לו לצרה הזאת והנאה אין לו מזה א"כ אין מקבל שכר כ"א בקיים המ"ע מאהבת ה' ואהבת לרעיך כמוך כאמור גם אם מחויב להוכיח אף לנשים ועבדים וגרים ואם הם בכלל הערבות.
ואשוב לראשונה דוודאי אף על מ"ע מחויב הוא להוכיח ובכלל הערבות הוא שהרי מבואר בר"ה כ"ט א' כל המצות אע"פ שיצא מוציא פירש"י מטעם ערבות ועמ"א א"ח קס"ז אות מ"ם מבואר אף מ"ע דשופר וכדומה בכלל הערבות הזה. ונשים וגרים נמי בכלל ערבות הוה (מפ' נצבים אין ראיה כ"כ) ועיין רא"ם פ"ק דברכות כ' ב' ובפ"ק דקדושין ל"ג גבי מ"ע שהז"ג דמ"ש דאין בכלל ערבות היינו אם נאמר דאין נשים חייבין במצוה זו אין בכלל ערבות אבל במצוה שחייבין בה ישנם בכלל ערבות אנו עליהם והם עלינו.
וכמה ראוי להשתדל במצוה זו כמ"ש ז"ל אם אדם אחד חולה בא' מאיבריו כל טצדקי דמצי למיעבד עביד וכל איבריו משתדלין ברפואתו וכל ישראל כאיש אחד ובמ"ש בירמיה סימן נו"ן פסוק י"ז שה פזורה ישראל ודרשו מה שה לוקה בא' מאיבריו וכולם מרגישים אף ישראל כענין שנאמר וחוטא א' יאבד טובה הרבה ע"י ערבות. והנה המגילה אחשורוש נאמר ישנו עם א' מפוזר ומפורד בין העמים פירשתיו כי מפוזר ומפורד הפרש ביניהם הפיזור מורה דברים מפוזרים רחוקים זה מזה והפירוד הוא דבר אחד גשם מחובר ויש בו פירוד עיין מ"נ בשורש פרד ועמו פרדים הבא מסוס וחמור וכדומה גשם א' ויש בו ב' צדדים כן ישראל כאיש א' ושורש א' ואע"פ כן פירוש הלבבות וכשהם בשוק כ"א פונה לדרכו הם בערך פיזור וכשבאים לבית הכנסת ומדרש נראים כאיש וגוף א' אע"פ כן הם מפורדים וידוע בעו"ה אם יעמוד א' ויאמר דבר הגון יאמר חבירו בהיפוך וכ"ז גורם שהם בין העמים משא"כ בהיותם בשלוה בא"י וודאי היו משברין מתלעות רשע. וז"ש בשופטים י"ד ויבואו כרמי תמנתה כשם שכרמיהן זרועת כלאים כך בנותיהן כלאים בפלשתים עיין ילקוט כי הבן הנולד מן פלשתים וישראל יהיה חצי כו' ע"כ יראה כל א' מישראל להדריך חבירו לדרך הישרה ושיהיו כולנו באגודה אחת.
ואפילו רשע גמור מצוה להוכיחו כמ"ש עמיתך אם אין חברך עמיתך הוא ול"ש לומר אוקי מלתא אחזקה מסתמא לא יקבל כמז"ל אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי ורמז דקיי"ל כל היכא דאיכא לברורי בקל ע"י דיבור מבררינן פסחים פ"ק וכתבנו בפריי דיש לספק אי מ"ה צריך או מדרבנן אין מקומו פה.
יראה לי דעבדים אין בכלל הערבות וכן גרים יש לספק ובפתיחה כוללת לפריי א"ח כתבנו מזה דנ"מ טובא בהא דאע"פ שיצא מוציא כה"ג. ולפ"ז יש להסתפק הא דקיי"ל בא"ח סימן תרנ"ו ותרנ"ח ובי"ד סי' קנ"ז דעל מ"ע א"צ לבזבז יותר מחומש ול"ת כל הונו וא"כ במ"ע הוכח תוכיח הוה כאלו הוא עושה הל"ת כל שיש בידו למחות אם תבזבז כל ממונו. שוב ראיתי בי"ד מפורש בקנ"ז להפוך דאפילו פחות מחומש אין מוציא ע"ז אלא ששם משמע שיש סכנה בגוף הא בין סכנה מחויב כל הונו באפשר ובד"מ משמע שם דאין מחויב להוציא ממון אפילו באין סכנה ואין כעת בידי תשוב' מהרי"ו ואי"ה במ"א יבוא'. והנה בל"ת שאין מעשה כמו להניח חמץ שלא יבער וכדומה י"ל דאין מחויב לבזבז ממונו דבד"ט בי"ד שם מ"ע שוא"ת שאני ה"ה זה ובתוכחה י"ל הוה כעושה הוא בידים מחמת הערבות (והיינו בנתחמצה בפסח וכדומה) ואין מקומו פה.
והנה מצות תוכחה הוא לעמיתך הא רואה קטן עובר עבירה משמע דאין ב"ד מצוין להפרישו ואף בדברים אין מצוה וכן חרש ושוטה כה"ג הא סומא חייב בכל המצות מ"ה ובכלל ערבות עמ"א א"ח סי' נ"ג אות י"ו בזה ואם הוא י"ג שנים ולא הביא ב' שערות דהוה קטן עד רוב שנותיו כמבואר בר"מ פ"ב מה"א ואה"ע קנ"ה וקע"ב וא"ח סי' נ"ה ס"ה יע"ש אם צריך להוכיחו ויראה דצריך להוכיחו ולמחות בידו דספק תורה לחומרא אע"ג דרובן אין סריסים ואזלינן בתר רובא ומה"ט מחזיקין שם לקטן מ"מ במיתה לא אזלינן בתר חזקה ורובא מדרבנן להמעיין באה"ע באשת איש ובחולין בסופו גבי גר בספק חלה יע"ש ברש"י וקיי"ל כל שיש בידו למחות ח"ו חייב כמ"ש והתוית כו' במה עונשו גדול והבן.
ואגב גררא אכתוב מעשה שאחד עשה מלאכה אצלי ואמרתי לאיש א' שישלם לו וקיבל עליו האיש שישלם לו (להבעל מלאכה) ובלילה שלחתי שליח להוודע פן לא שילם לו ויש ל"ת לא תלין באין מוחל והשיב השליח ששילם לו ויש לעיין שליח עשה שליחותיה בדרבנן לא בד"ת גם ע"א נאמן באיסורים י"ל היכא דאפשר בשאלה לשאול לבעל מלאכה מבררינן דהרי ע"א גרע מחזקה דסוקלין על חזקה ולא על ע"א ואין מהימן במקום חזקה היכא דאין בידו ובחזקה גופא כל דאיכא לברר בשאלה מבררינן בפ"ק דפסחים למאי נ"מ לישייליה כ"ש בע"א דאין סומכין כל דאפשר בקל בשאלה והדברים ארוכים אין עת האסף פה. ואי"ה יבואר בס' שושנת העמקים.
ואמנם כן כבר אמרו חז"ל תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח וראוי להוכיח ועיין בר"מ הלכות דיעות פרק ששי הלכה ז' ח' ט'. והנה אבאר לקמן לשונו אי"ה בשאלה ה' וכאן אכתוב מה דקשה לי מ"ש בהלכה ט' מי שחטא עליו חבירו ולא הוכיחו שהיה הדיוט ביותר או דעתו משובשת ומחל לו בלבו ולא שטנו הר"ז מדות חסידות שלא הקפידה התורה כ"א על המשטימה עכ"ל קשה לי הא מ"ע הוכח הוא שיחזור אותו מדרך רע לטוב ומטעם ערבות כמי שלא יעשה כן עוד והוא חייב בדבר הואיל ולא הוכיחו ומה גם שחטא נגד ה' ג"כ כי החטא בין אדם לחבירו הוא כפול בין אדם למקום ג"כ ואם הוא מחל חלקו חלק גבוה אין מחול עדיין אע"פ שהשיב הגזילה צריך וידוי וכפרה א"כ למה אין מצוה להוכיחו שיתודה ויודיע לו שחטא והכ"מ כתב זה פשוט ולא הראה מקומו וצ"ע. ואפשר לי לומר דמשכחת חטא בין אדם לחבירו ולא יהיה בו שום חטא למקום כמ"ש מהרש"א ז"ל שבת ל"ד ואהבת לרעיך כמוך מה דסני לך לחברך לא תעביד ולא מה דרחים לך תעביד לחברך דלא נצטוינו כ"א שלא להרע לחבירו יע"ש וא"כ י"ל מי שחטא על חבירו כה"ג אם מחל לו אע"פ שמנע ממנו טובה הרבה ע"י אם מחל לו שפיר דמי כי בקרא כתיב ולא תשנא אחיך כו' הוכח כה"ג הוא ואם מחל לו א"צ להוכיחו כה"ג וקצת דוחק ואי"ה יבואר בחקירה ה' עוד מזה.