Tevat Gome, Kuntres Matan Secharan Shel Mitzvos
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
נשאלתי מהחומר וז"ל באר אדוני הא דאמרו ז"ל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה"ב מה חומר יש בעון זה אם יארע שיאמר איזה דבר חכמה והלצה על חבירו וגם באר לי אם הוא מ"ה או מדרבנן.
תשובה. הנה הר"מ ז"ל פרק ששי מהלכות דיעות ה"ח שהמלבין עובר בלאו ובפתיחה שם מצוה זיי"ן שלא להלבין פנים ובמנין המצות ש"ג שלא להלבין פנים שנאמר ולא תשא עליו חטא ועיין עירכין י"ו ב' ומ"ש שאין לוקה עליו הוא דלאו שאין מעשה הוא אע"ג בדיבורה עביד מעשה דאזיל סומקי ואתי חווריה אבל אין לומר הטעם דהוה דרך דרש דא"כ לא היה למנותו במנין המצות. ורש"י בחומש פ' קדושים ולא תשא עליו חטא שלא להלבין פניו ברבים וא"י הא משמע דאף ביחיד אין להלבין וכ"כ בעירכין. והרא"ם ז"ל הביא תורת כהנים ולא הביא גמרא עירכין. ולמ"ש הלחם משנה שם בהל' דיעות פרק ששי ה"ח דבין אדם לחבירו לכתחלה אין מכלימין ואם לא חזר מכלימין בסתר לא ברבים ובדברים שבינו למקום אם לא חזר מכלימין ברבים א"ש כי פשטיה דקרא ולא תשנא הוכח מיירי שחטא לחבירו ובזה ולא תשא חטא להלבין ברבים לעולם אפילו לא חזר כשהוכיחו בינו לבין עצמו אבל ביחיד מכלים אותו. וכל המכלים חבירו ברבים אין לו חלק לעוה"ב כמ"ש הר"מ ז"ל שם ה"ח ממס' אבות פ"ד וכתב עוד לפיכך צריך להזהר שלא לבייש חבירו ברבים בין קטן וגדול. היינו זהירות גדולה אבל וודאי אף ביחיד אסור להכלימו בחנם. ומ"ש קטן מסברא הוא דהורג קטן בן יומו חייב ה"ה לבייש דכרוצח הוה שהרי הרב אומר כן הפר"ח בספרו מים חיים פ"ה מיסודי התורה ה"ב ג' עבירות יהרוג ואל יעבור ה"ה הלבנת פנים סוטה דף יו"ד בתוס' שם ואי"ה יבואר לקמן. ומסתברא דרבים הוה כל שיש שלושה דהיינו הוא ושנים עמו ובייש לא' משוק הוה רבים כמו בטומאה ברה"ר ספק טהור היינו שלושה ויש רבים עשרה מ"מ כאן בשלושה נמי כדאמרן.
ויש לי הרהורי דברים בלשון הר"מ ז"ל פרק ששי מהלכות דיעות והנני פורטם בעזה"י א' מ"ש בהלכה זיין הרואה בחבירו שחטא או שהלך בדרך לא טובה מצוה להחזירו למוטב מהו הדרך לא טובה אם לומר שעבר על דרבנן וסייג וגדר עבירה היא ובפרט לדעתו ז"ל בשורש הא' במנין המצות כל דרבנן ד"ת הם מלא תסור ואולי כי המותרת אעפ"י שמותרין המה דרך היצה"ר לפתות תחלה אל המותר וממותר אל האסור וכמ"ש בעירכין שם כמה פעמים ראיתי ממנו דבר מגונה וכן הרואה בחביר"ו דבר מגונה אעפ"י שאין עבירה רק לת"ח מגונה להרגיל עצמו בדברים כאלו מצוה להחזירו לדרך הישר אם אבידת ממונו לא תוכל להתעלם כ"ש גופו ונשמתו כמ"ש רבינו יונה בשערי תשובה שלו. והנה בהלכה זיי"ן כתב דברים שבינו למקו"ם ובהלכה חי"ת כתב בדברי שמי"ם מכלימין אותו. ועוד איך יצויר בין אדם לחבירו ולא יהיה בו חלק גבוה עפר"ח א"ח סימן תר"ז. גם מ"ש בדברי שמי"ם מכלימין ברבים כדרך שעשו נביאי ישראל והרי הוכיחו ברבים על עבירות שבין אדם לחבירו יותר מעבירות שב"א למקום כמו שמצינו שהוכיחו על איפות ומדות שקרים וגזל ורציחה וכדומה ואביון בעבור נעלים מתי יעבור הקודש כו' הרבה מזה ועוד לא שבקת חיי לכל בריה כי יגזלו כל ממון הצדיק ולא יתבע לדין להכלימו ברבים אם לא שנאמר ממון שאני. אבל הנראה דוודאי יש בין אדם לחבירו ואין בו דין שמים כלל כמו המונע טובה מחבירו או ביזה אותו בינו לבין עצמו או ברבים אין לו לבייש אבל בדברי שמי"ם אעפ"י ב"א לחבירו אם לא חזר בו מכלימין ברבים כדרך שעשו נבאי ישראל והבן.
ומהו הנקרא בין אדם לחבירו ובין אדם למקום הנה לכאורה כל שלא הזיק לחבירו בגופו מקרי בין אדם למקום והכלי יקר פ' וירא והנה איל אחר כו' כי אדה"ר חטא רק לה' הקריב שור קרן א' במצחו זקוף למעלה משא"כ לדורת חטא ב"א למקום ב"א לחבירו מקרי כל ישראל ערבים וחוטא א' יאבד טובה הרבה לכן כפרתו איל בעל קרניים לימין ושמאל מקלקל אורך ימים בימינה ושמאלה עושר וכבוד יע"ש וא"כ משמע כ"ש אם פיתה לחבירו כו' או עשו בשותפת כמ"ש כלי יקר שאחרים לומדים ממנו הוה ב"א לחבירו וז"ש דוד המלך ע"ה אלמדה פושעים דרכיך כי לפי חשיבותו היה זה נחשב לחטא ולמדו ח"ו אחרים ממנו. ולפ"ז לא יצויר ב"א למקום כ"א עבר בצנעא כמ"ש הנסתרות לה' כו'.
וא"ת כך תורץ לי מ"ש מהרי"ק בשורש קכ"ט הביאו א"ר ופר"ח בא"ח תר"ז אם בא על פנויה באונס או בשעת עילופה מקרי בין אדם לחבירו עד שירצה חבירו וברצונה מקרי ב"א למקום כי דברי הרב ודברי כו'. ויש להסתפק אי מ"ש בשעת עילופה הטעם והכשילה בעבירה ה"ה שוגג נמי א"ד הטעם שמביישה אבל בלא"ה ב"א למקום מקרי ויש לו עבירות עצמו ולאו דלפני עור כו'. ודעתי נוטה מדיני אדם כל שאין מזיק לחבירו בעניני עוה"ז א"צ לפייסו מדיני אדם אבל מדיני שמים כל שיש תקלה לחבירו ע"י אפילו אין שליח לדבר עבירה חייב בדיני שמים וא"כ א"ש דברי כלי יקר ודברי מהרי"ק אין סותרין. ומאה"ר וחוה שניהם עברו ונענשו ועכ"ז החמיר בעונש אשה שהחטיאה לאדה"ר וכמ"ש המקונן נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת כמ"ש המדרש שמואל בשבילנו שאנחנו בנינו פשענו בין אדם לחבירו בש""ח וכדומה אפילו חלק גבוה לא סלחת קודם שיפייס חבירו וכדאמרן.
עוד אני חוזר אל הראשונת מ"ש התו' בסוטה דף יו"ד ג' עבירות יהרוג ואל יעבור ה"ה הלבנת פנים והא דלא חשיב בהדי אינך דמפורשים יע"ש קשיא לי רבותא הוה למחשב אף זה. גם ביהודה שרצה לשרוף לתמר והתוס' בפסחים כתבו אם אומרים הנח עצמך להשליך על תינוק יכול דאדרבה מה חזית דמא דחברך סומק טפי כל שאין עושה מעשה ובתמר היתה רשאי להצילה ולפנים משורה עבדה וצ"ע.
וכתב רבינו יונה בשערי תשובה בשער השלישי סימן קל"ז אות חי"ת טי"ת אבק ג' עבירות עכו"ם אשירה לרפאות שלא יאמרו עכו"ם אהני ליה אבק ג"ע מספר אחורי הגדר אבק רציחה הלבנת פנים ולמדו מתמר כו' וא"כ י"ל דלא חשיב משום דהוה בכלל אינהו וכל אביזרייהו. ולכאורה אבק משמע איסור דרבנן ואינו אדרבה אבק ד"ת הוה ועיין ש"ך י"ד קנ"ז אות יו"ד באיסור דרבנן בג"ע יעבור ואל יהרוג כמו בשניות וע"כ הני ד"ת מלא תקרבו לא הוה וחיבוק ונישוק לדעת הר"מ ז"ל פ' כ"א מהא"ב לוקה ודיבור אין לוקה מ"מ יהרוג ואל יעבור והלבנת פנים ד"ת הוה ולאו יש בו אלא שאין לוקה עליו דהוה לאו שאין מעשה וראיתי בס' מים חיים בר"מ ה' דיעות פ' ששי כתב ועוד דהוה לאו שבכללות צ"ע קצת.
באופן הלבנת פנים לאו ד"ת ומכלל רציחה ומג' עבירות יהרוג ואל יעבור ובמ"ע תוכחה יוכיחנו בינו לבין עצמו תחלה שלא להכלימו ברבים כמבואר בר"מ כדכתיבנא.
עיין לבוש י"ד סימן קנ"ד ס"א כתב מי שיש בידו למחות א"צ להוציא ממונו על זה והשמיט הגהות רבו במקום שיש סכנ"ה ועמש"ל והוסיף טעמא דמסתבר הוא שלמחר יחזרו לאדם ומה תועיל יע"ש וכן נראה ובפרט בעו"ה וכטעמא דעבד ואמה שיקניטו ונמצא מחייב מאה מנה בכל יום אבל וודאי בנחת ובטוב יראה להתאמץ ולחזור חבירו למוטב.
ובמה שכתבנו למעלה חטא בין אדם לחבירו כל אילו נביות לא מהני עד שיפייס חבירו נבוא לבאר פסוקים במלכים א' א' ויאמר המלך חי ה' אשר פדה נפשי מכל צרה שלמה בנך ימלוך מלת נפש"י דייקא כשר כתב מהרי"ק בשורש קכ"ט הביאותיו לעיל דהבא על הפנויה באונס מעבירות שב"א לחבירו ובכתובת אמרו ט' א' וא"ת מפני מה לא אסרוה אונס הוה א"כ הוה ב"א לחבירו (יהיה הטעם שבייש וצערו או מזהם נפשו אף באונס כו') ומחלה לו בתנאי זה ע"מ שבנים שיהיה לו ממנה ימלכו ונאמר ג"ם ה' העביר חטאתך מאחר שביקש ממנה מחילה תחלה וא"כ שפיר אמר אשר פדה נפש"י מאותו חטא וכדאמרן.
סוף דבר הכל נשמע ובו תדבק מה הוא רחום כו' וחפץ בטוב בריותיו ושישוב החוטא אליו כן צריך האדם להדמות אליו יתברך בדרכיו ויחזיר פושעים בתשובה ואם חטא אדם נגדו ימחול מיד. כמ"ש והודעת להם הדרך ילכו בה הדרך המזומן הידוע דרך ה'. ואמר צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו ונפרש אותו כפי דעתינו. והוא דרך יאמר על המחשבה כמ"ש יודע ה' דר"ך צדיקים ודר"ך רשעים תאבד מחשבה טובה כמעשה ומחשבה רעה תאבד אין בה עונש ונאמר ישעיה נ"ה יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וכמוהו רבים דרך נאמר על המחשבה ובקהלת י"א ט' והלך בדרכי לבך וקוב"ה מחשבתו קצת דין ובפועל חסד גמור כמ"ש ז"ל בתחלה עלה במחשבה לבראות ע"פ דין ובמעשה ראה שאין מתקיים שיתף לו רחמים וז"ש צדיק ה' בכל דרכיו במחשבה ע"פ יושר ובמעשיו מתחסד ובאדם יהיה להיפוך כי מחשבתו יותר צריך להיות זכה וברורה ממעשיו אליו יתברך וז"ש קרוב ה' לכל קוראיו ל"ת בדיבור המתיחס אל המעשה אע"פ שאין לבו עמו כ"כ ז"א לכל אשר יקראוהו באמת בלב שלם רחמנא לבא בעי. וז"ש יעזוב רשע דרכ"ו הוא הדרך אשר בחר בלבו ונגמרה עצמו לעשות כך ולילך בו ואי"ש הצדיק לדידיה הרהור בעלמא בלא גמר ועצה און הוה גביה וש"ת מה בכך אם מטיבין במעשה יהיה בכוונת הלב או לבו בל עמו והלא מצינו בה' שמעשיו יותר חסדים ממחשבה אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי כי אין לנו לחקור ידועתו כלל והאדם עיקר המחשבה המתיחסת לנפש והמעשה אל הגוף כי עיקר הבריאה היתה בשביל הנפש ואגב יזכה הגוף ג"כ כידוע. ופירוש הרמ"א ז"ל ידוע בוודאי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד ואל יקשה לך מצדיק ורע לו הלא חסיד בכל מעשיו בראשית עולם חסד יבנה לא לצרכו כלל ומה"ת יצר לעושי רצונו אלא וודאי למרק איזה עון או להגדיל שכרו בעולם הבא כר' חנינא בן דוסא ולהנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא.