שאלה שביעית

שאל השואל כמה חסידם יש ואיזה מהם עדיף מדחבריה.

תשובה. יש לי לדון בדבר זה כמו שאגיד. כי הנה כפי הנראה יש שלושה מיני חסידים א' זה שלא חטא מעולם והולך בתום דרך ועושה לפנים משורת הדין זה הנקרא חסיד גמור. השני הוא בעל תשובה שנתחרט גם הוא חסיד כמ"ש לעיל וכמ"ש בס' מאיר נתיב (הנקרא קונקורדסיוש) בשורש חסד הוא פירוש תוספת יהיה טוב או רע כמ"ש חסד הוא בעריות תוספ' חרפה כו' ולענין הטוב שמוסיף לפנים משורת הדין ובע"ת צריך סייגים וגדרים יותר ממה שצדיק גמור צריך כמבואר והר"ר דוד אבודרהם כתב על ברכת על הצדיקים ועל החסידים כי חשב ד' מדריגות צדיק וחסיד גרע ממנו והוא בע"ת הביאותיו בפריי לא"ח סימן קי"ט. וחסיד השלישי הוא בע"ת העושה מאהבה שזדונת נעשים זכיות ובזה אמרו במקום שבע"ת עומדין אין צדיק גמור יכול לעמוד בעושה מאהבה הא מיראה צדיק גמור עדיף כי בע"ת נשאר רושם עבירות שגגות וכדאמרן. ועיין בר"מ סוף ספר אהבה מהפך הנוסחא על החסידים ועל הצדיקים הביאותיו בפריי שם ועא"ר שם. והנה וודאי חסיד דמעיקרא פשיטא לי דעדיף מבע"ת חסיד מיראה כדאמרן ומבעיא לי חסיד דמעיקרא וחסיד בע"ת מאהבה איזה מהן עדיף.

ולכאורה שוין המה ויראה מ"ש דוד המלך ע"ה בתהלים י"ז ט"ו אני בצד"ק אחזה פניך ע"ד ישר יחזו פנימו (תהלים י"א ז') וכענין שנאמר ישבו ישרים את פניך שם ק"מ י"ד כי הצדיק זוכה ורואה פני השכינה וישר הוא החסיד העושה לפנים משורת הדין כמ"ש ועשית הטוב והישר שהוא לפנים משורת הדין זוכה ורואה פני ה' ממש שלא זכה משה בחייו כמ"ש כי לא יראני האדם וחי ופני לא יראו אמר דוד המלך אני בצד"ק כי הבע"ת מה שעושה לפנים משורת הדין מ"מ רק לצדקה יחשב לא לישרות מאחר שנחלה וצריך רפואת הישרות הכרח הוא לו להעמיד הנפש במזגו השוה מ"מ אין הקב"ה מקפת שכר כל בריה וזוכה ורואה פני ה' כישר דמעיקרא והבן א"כ די לבמ"ה להיות כנדון לה שיהא עדיף מחסיד דמעיקרא וכן אמרו ז"ל במקום שבע"ת עומדים אין צדיקים יכולים לעמוד והיינו מאהבה הא חסיד גמור יכול בוודאי לעמוד שם וכדברירנא. עיין בילקוט תהלים י"א ישר יחזו פנימו ז' כתות כו' וכנגדם ז' כתות בגיהנם ובע"ת מהפך ממדור הז' בגיהנם וזוכה למעלה גדולה בג"ע וכמה גדול כח התשובה.

ונבאר פסוקי תהלים קמ"א מזמור לדוד ה' קראתיך חוש"ה לי האזינה קולי בקראי לך תכון תפלתי קטורת משאת כפי מנחת ערב פי'. רמ"א ידוע והיה טרם יקראהו ואני אענה עו"ד הם מדברים ואני אשמע שלשה שבאו לבקש ממלך א' עבד אומר בקשתו ואם יישר בעיני המלך עושה בקשתו ב' יועץ נאמן אין ממתין עד שיאמר רק מיד מצוה שיעשה בקשתו ואין שומע לו ג' בן יחיד לאחר שיצוה שיעשה בקשתו אומר בני יחידו אומר לי סידור דבריך הנעימים וז"ש והיה כו' עושין רצונו של מקום בנים טרם יקראהו כו' עו"ד אעשה להם שאח"כ הם מדברים ואני אשמע וכן אמר דוד עושה וענני מיד ואח"כ האזינה ג"כ תפלתי כמו קטורת ערבית אחר הקטורת איברים והכל מריצה צוה על הקטורת שחביב לפניו (בשלמא בבוקר י"ל לרצות שיקובל הקטורת איברים אח"כ כו') עכ"ל הנעים והיפה. ולי העני בדרך רמז כי אמר רבי לוי גזל לולב ונטלו גנב קערה כסף של מלך ואח"כ כיבדם אוי לו שנעשה סניגורו קטיגורו והנה הגנב לא עשה יפה ואלו כך עשה שנטל אשכול א' יפה מאוד בימות החורף מגן א' שא"א למצוא כמהו בעת ההוא והניח על הקערה והביא למלך והכירו הקערה יש לו תירוץ כי האשכול הזה אין לי שום קערה ההדיוטיות נאה לו הוצרכתי לגנוב הקערה להניח המתנה עליה ואלו גנבתי ממש לא החזרתי עתה אפשר ימצא חן בעיני המלך והשרים על שאמר דבר חכמה וימצא חן הרבה והמתנה באמת פלא אשכול כזה בעת וזמן החורף כו' ודוד המלך בדיחא דמלכא הוה כמבואר וגם טען עבדא דנצח למריה ע"ש בחנני ה' ועשה אח"כ תשובה מאהבה נהפך הכל לזכיות גם העון עצמו ומתנה נאה היא אשכול על קערת המלך וכמ"ש רבש"ע לולי חטאינו ופשעינו לא היינו בושים ונכלמים נמצא ע"י עבירה שעשה אח"כ ע"י מ"ע תשובה נעשו מתנה יפה בצירוף אעפ"י שאסור לעשות עבירה ע"י שיעשה תשובה ולקיים מ"ע כמ"ש לא תרוי ולא החטא ולדעתי רמז שלא ירוה כוסו בבכי ואנחה כמ"ש כוסי רויה בבכי ולא תחטא ע"ד שאומרים לא תתענה ולא תגנוב (לא להיפוך כי התענית יפה אבל להתענות ע"מ שיגנוב אח"כ אחטא ואשוב) וז"ש דוד המלך ע"ה המנחת ערב שאני מחשב מה שהרהרתי כל היום כי לדוד כחוט השערה קשה ועומד להתפלל בלב במ"ש איזו עבודה שהיא בלב רחמנא לבא בעני וצריך להכניע עצמו עד לעפר ומתבייש בעצמו שאז מתקן הרהורים ועשיות שעשה תכון תפלתי כמו קטורת שהיה בו מו"ר מוס"ק לדעת הר"מ ז"ל (פ"א מכלי מקדש ה"א) מדבר טמא ומאוס נעשה עפ"ר ואח"כ בושם כן נהפך לזכיות הכל משאת כפי מנחת ער"ב ג"כ פירושו עירוב כי הקערה והאשכול מתנה מעורבת היא שזה של מלך ויש בו קצת פגם ואשכול כולו שלו כן זה והבן.

וכן בקטורת חלבנה כמ"ש ר"ש חסיד"א בכריתות כל תענית שאין בהן פושעי ישראל להחזירן למוטב כמ"ש רבינו בחיי הביאותיו לעיל ומדרך החסיד לזכות אחרים ודוד קרי נפשיה חסיד וכן אמר אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו ולז"א תכון תפלתי קטורת וכדאמרן.

ובירמיה סימן ג' הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משובה ישראל נאם ה' לא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאום ה' לא אטור לעולם. ע"ד שכתבנו למעלה צדיק ה' בכל דרכי"ו במחשבה רצה לבראות במדת הדין לא לוותר וזה לשון צדיק אבל כשבראו הוצרך לברוא בחסד לפנים משורת הדין וחסיד בכל מעשי"ו בעשיה עושה ע"פ חסד ולא זן בעשיה אפילו דיבור שלו ע"פ חסד הוא ע"ד וינחם ה' על הרעה אשר דבר בדיבור שגזם ואמר לכלותם בזה נתקרר הרוגז והדין כמ"ש רמ"א ז"ל נמצא דיבור שלו ג"כ חסד הוא אפילו כשמדבר קשות שבזה נתקררה דין וז"ש כי חסיד אני נאו"ם ה' כשיש דיבור אז צריך להיות צ"פ חסד וז"ש כי אמרתי בריאת העולם בעשרה מאמרות עי"ז נתהווה עולם חסד יבנה וכאמור. לא אטור הדין לעול"ם בשביל קיום העולם כי רצה ה' בקיומו. והטעם כי דיבור שלו מעשה הוא וכל מעשיו בחסידות.

והנה לך לדעת ששלושה מיני תשובה יש חשבם רמ"א ז"ל בירמיה סימן ג' ע"פ בימים ההמה כו' א' יש שב מיראת העונש או להנאת שכר הב' כי צר לו שהכעיס ה' שהיה לו יתברך כפוי טובה (ר"ל עד"מ א' גדל יתום היה מונח באשפה ועשאו איש חשוב השפיע מטובו ונתעשר ונתן לו אשר וגדלו בבנים כו' והכעיס נגד המגדל ההוא ונשבע שבועה חמורה שלא יהנה עוד ממנו כלום כל ימיו אע"פ לב היתום ההוא נוהם איך היה מכפוי טובה והכעיס נגדו אשר גדלו כו' ובא בבושת פנים אליו לבקש מחילה ושלא ישוב עוד לכסלה) השלישי מאהבה ולבו כאש צרבת איך נפרד מאב אשר אהב"ת נפש"י אהבו כי הבן חלק מאב ע"ד חלקי ה' אמרה נפיש זו המעולה שבתשובה וע"ז אמרו ז"ל מאהבה זדונות נעשים זכיות.

נסתפקתי הנה בחלוקה א' הוא מ"ש ז"ל גדולה תשובה מזדונות שגגות מאחר ששב מיראת העונש או לאהבת השכר והחלוקה הג' מאהבה נעשים זכיות כאב את בן ירצה ונותן מתנה לבנו יחידו בשביל שפייסו וגם כל הימים שהיה בכעס עליו נותן לו מתנות וכמ"ש כימי מועד צאתך ממצרים אראנו נפלאות. וחלוקה האמצעיות א"י אם שגגות כי זכיות לא שהרי הר"ב אומר כן אדונינו רמ"א ז"ל שחלוקה ג' דווקא זכיות מאהבה והדיוקים סתרי אהדדי מיראה שגגות הא חלוקה אמצעית זכיות ואח"כ אמר מאהבה זכיות הא חלוקה האמצעיות שגגות ולזה יש לנו לומר בחלוקה אמצעיות פשר דבר שמעבירין העונות לגמרי ולא נשאר רושם כלל לא שוגג ולא זכיות. ולזה אמר ריש לקיש ל"ק כאן מאהבה וכאן מיראה כדאמרן.

והנה בשמואל ב' י"ב ויאמר דוד חטאתי לה' ויאמר נתן אל דוד גם ה' העביר חטאתך ולא תמות כי התודה דוד חטא לה' ואיך היה מכפוי טובה ובאמת החוטא מחסר לעצמו ג"כ ומאחר שלא חשש ע"ז רק על שהיה מכפוי טובה לו יתברך אמר גם ה' העבי"ר חטאת"ך השוגג לגמרי נמחק ולא נשאר רושם כלל ולא תמות כי אמרו חז"ל אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון לז"א העביר מהחטא ולא תמות וזה מסייע למ"ש.

ואגב גררא ראיתי לבאר בכאן פסוקי שמואל ב' י"ב ויבקש דוד את אלקים בעד הנער יע"ש ברמ"א הקדמה עפ"י קבלה כי בנים קטנים המתים בעד עון אבותם אינו כן אלא איש בחטאו ימות רק הנפש אשר בגלגול א' היה חייב מיתה על עון (ר"ל כרת וחטא והיה בן ע' שנים ע"כ מגולגל עכשיו) והקב"ה יודע שראובן יחטא נותן לו בן אשר הנפש ההיא בו ובמות הבן נעשים ב' דברים באחת א' נפש ההוא פורעת חוב הראשון ובצער שיש לראובן אביו ינוכה עון ראובן יע"ש שהאריך בנעימות לשונו. ולפי הקדמה זו א"ש לא יומתו אבות על בנים ולא בנים על אבות כי הנפש החוטאת בעונה הא' תמות ופוק"ד עון אבות על בנים לשון חסרון ויפקד מקום דוד וכדומה ולא נפקד ממנו איש מחסר עון אבות בשביל מיתת הבן כאמור. עיין במ"נ בשורש פקד.

עוד אבאר לך שמ"ש רמ"א שם איך הותר לדוד לרחוץ ולסוך דברים שאבל אסור בהם תי' דוד הסתיר הדבר כדי שלא יאמרו שבנו וודאי א"ו היו מסתפקים אם בן ט' לראשון ובן ז' לאחרון והוא בת שבע עכ"פ חייבת לכן וינחם אשתו יע"ש ואני ההדיוט דן לפני האדון ז"ל איך עשה דוד איסור בשביל להסתיר וכ"ש למ"ד אבילות יום א' ד"ת ואפילו דרבנן לא יעבור ח"ו וכ"ת אכתי לא גזרו בזמנו הא בורכא דרחיצה וסיכה למדו במ"ק ט"ז מאשה תקועית (שם שמואל ב' י"ג) ובאמת כל רחיצה וסיכה שאין לתענוג שרי כמבואר בי"ד סימן שפ"א ס"ב וגמרא אמר אסטניס אני ודוד המלך וודאי כל הדברים האלה בו ומותר לרחוץ ולסוך ומ"ש א"ו שהיו מסופקים בן ט' לראשון ובן ז' לאחרון זה סותר למ"ש התוס' יבמות ל"ו ב' ד"ה הא ובי"ד סי' שע"ד ס"ח בהגה בן ט' לראשון ובן ז' לאחרון שניהם מתאבלים יע"ש ויש לי לומר בשניהם קיימים דווקא הדין כן דגנאי הוא אבל אם א' מת כמו באוריה אין גנאי לו דתלינן שבט ט' היה ובמידי דרבנן ספיקא לקולא.

הן אמת דההיא דשניהם מתאבלין עליו יש לדמותו לההיא דב' שבילין פסחים יו"ד א' בבאו לשאול עליו ועל חבירו דהלכה דשניהם טמאין וכאן בבא לשאל כן דמזכיר בשאלתו שספק לו אם בנו או של איש אחר בהכרח נולד הספק עליו ועל חבירו אע"פ שאין מזכיר שמו משא"כ בב' שבילין אין הכרח להזכיר חבירו רק יאמר ב' שבילין וא"י באיזה הלכתי כו' והדברים ארוכים עי"ד קי"א וא"ח תל"ט ועמ"ש בפריי שם אין העת האסף פה. וא"כ פשיטא היכא שא' מה לית כאן בבת אחת ואין מתאבל עליו. והוי ידוע שהבן ספק אם מתו שניהם והיה גדול חייב להתאבל על שניהם דכה"ג שעושה וודאי איסור א"א ספק דרבנן לקולא כמו עיר ספק מוקף חומה קורא בשניהם כמ"ש הר"ן ז"ל וכה"ג טובא ואם א' מת כשהיה קטן אז אפשר אין מחויב להתאבל על הב' וספק דרבנו לקולא. ועיין ב"י מ"ש בשם הג"א דפסק האחרון חייב להתאבל עליו וכתב וא"י מניין לו יע"ש דאי משום חזקה דמעיקרא אדרבה רוב נשים מתעברות ומש"ה הוה ספק ואי משום דמתאבל קצת עם אשתו הטילו עליו כל האבילות הא מנלן וכבר פסק הר"ב שם בהג"ה ששניהם מתאבלין ועיין יבמות ק' ב' הוא אונן עליהם והם עליו כי ד"ת הוא יע"ש ברש"י והמחבר באה"ע סי' ג' ס"ט באנינות דרבנן אולי ג"כ שלא יהא גנאי בו ועיין ב"ש שם ט"ז ואם זינתה ונישאת תוך ג"ח באני למחלוקת הח"מ וב"ש להח"מ הוה בן שני ואף אם מת הראשון השני מתאבל עליו ולהב"ש ספק הוא ודווקא שניהם קיימים מתאבלין עליו. ויצאנו חוץ לגדר שאין עסקינו פה בזה.

נחזור לענינינו. כי מי שלא חטא מעולם אין צורך לו להיות חסיד ואדרבה לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול ודי הדרך הממוצע כמ"ש הר"מ ז"ל בה' דיעות ובדוכתי טובא אבל הבע"ת שנחלה חולה בנפש ונתרפא צריך להתנהג במדת יתירות וחסידות ומוכרח הוא לכך והענין שכתב הר"מ ז"ל ברפואת הגוף כה"ג.

ואלו הן שצריך ליזהר בהן היותר א' הגאוה. ב' הכעס. ג' דובר אמת בלבבו ובפה. ובעו"ה עכשיו נתרבה השקר ולה"ר ורכילות וש"ח אשר נחרב בית מקדשינו בשביל זה. ונאמר בישעיה נ"ט ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל כו'. וע"ד הלצה באומרו ותהי האמת נעדרת ולא אמר ואין אמת אלא יש אמת אבל אין בו ממש רק נעדר ואפס. פ"א אמרתי לא' למה אתה רוצה לגזול קדיש מיא"צ הישב שגם הוא יש לו יא"צ הטילו גורל וזכה ונתגלה יש לו יא"צ אחר אבי אמו. פ"א אמר אבל קדיש בא א' ואמר אני שלושים ואמר ואח"כ שחק כוונתי בן שלושים שנה אני. א' אמר לחבירו אני נותן בקהילה ואתה אין נותן כלום ונתגלה כי נותן תמיד קנס על גזילות וחבלות וכדומה ומי יתן ולא יהיה נותנים כאלו בקהלות כ"א השקט ובטח ושאנן לימודיהם וכל מעשיהם לשם שמים.

ומדרך הבע"ת אשר לא יסמוך על דעתו כלל כי כבר ראה שסמך על דעתו ויצרו וירד לשאול תחתית וה' שלח לו עזר משמים להתעורר משינת אולתו אל יעשה דבר שהוא מסופק בו כ"א בהתיעץ עם אנשים חשובים ואף אם ת"ח כ"ש מי שאין בן תורה. כמ"ש רמ"א בישעיה נ"ט ע"פ נגששה כעורים קיר וכאין עינים נגששה כי המה בוטחים על קירות לבבם ועומדים על דעתם ומי יתן וכאין עינים נגששה כי מי שראה מאורת מימיו ונסתמא בוטח עליו כי יודע הדרכים וסומך ומגשש בקיר וכדומה ובאמת אח"כ נעשו שם פחתים ונופל בהם אבל מי שלא ראה מאורת מימיו סומך עצמו על אדם אחר ומבקש מנהיג לעצמו ובטוח יותר וז"ש יע"ש. כי בעו"ה החוטא בכל יום נעשה פחתים רבים באין יודע כי נטמטם הלב ועבירה גוררת עבירה וא"י ממה להזהר לכן אל יעשה שום דבר הספק כ"א בהוועץ עם אחרים וכאמור וכמ"ש אם יוצא מדבר ההוא לשמים יעשה ואם לאו אל יעשה ועמ"א בא"ח ה' דיעות סימן קנ"ו.

גם להתרחק משנאת חנם ולאהוב כל ישראל ולירא מת"ח כי הם המנהיגים אותו וכבר אמר הנביא בפיו את רעהו שלום ידברו ובקרבו ישים ארבו וכמ"ש רמ"א בישעיה סימן נ"ט נהמה כדובים כלנו וכיונים הגה נהגה בנועם לשונו כי הדובים והיונים שניהם בנהימה אך אין שוה כי הדבים נהימתן לטרף טרף ולאכול כבשר ושע"כ אמרו רז"ל על זוללי בשר אוכלים בשר כדבים ויונים נהימתן הגייה באהבה וחיבה וז"ש בעוה"ה בהמה כדברים כולנו לטרוף זא"ז ואיש בשר חבירו יאכלו ואיש בשר זרועו יאכלו כל ישראל גוף א' וכיונים הגה נהגה בפנים מראה אהבה וחיבה כאלו מבקש אהבתו ה' ירחם עלינו וישם שלום בלבינו ויקרב הגאולה ב"ב אמן.