בפסוק איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם בקדושין פ"ק השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וי"ל ל"ת שהז"ג ואין בו מעשה מנל"ן דאשה חייבת דיעשו כתיב ועונשין דווקא מלקות או כרת ומיתת ב"ד כמ"ש רש"י ז"ל יבמות צ"ד ב' יע"ש ומהא דל"ת שהז"ג מנלן הקש' פני יהושע מה"ת דפטירי דחמיר ממ"ע הא אין בו מעשה דלא חמיר כ"כ כפירש"י ז"ל ריש יבמות לאו ל"ת חמור מיניה שלוקין עליו יע"ש. והא דנשים הוזהרו על השבתת שאור י"ל איתקש לאכילת יחמץ אבל ל"ת דנותר שהז"ג הוא דמיד שהותיר שוב אינו עובר קשה מנלן דנשים פטורת ועיין קידושין דף ל"ד תוספת ד"ה מעקב התם משמן שריפה קשיא ליה כמ"ש בפני יהושע ומ"מ מסתימת דברי הר"מ ז"ל משמע דנשים חייבות בלאו זה. והא דנותר ניתוק ל"ד לתמורה דהתם ציבור ושותפין אין עושין כלל תמרה כמ"ש במ"א וצ"ע.

ונקה האיש מעון בזמן שמנוקה מעון המים בודקין אותה בספרי ראש יוסף על מסכת חולין אעתיק כאן. מקשין העולם דיליף ממכה דלמא לאו אביו דלמא בקינא לה ושתה מי המאררים ולא בדקוה דאמן מכל הבעילות ש"מ דלא זינתה ואף דגוונא דחיקה הא מסיק חבושים בבית ההאסורים אין אפוטרופס לעריות דלמא כה"ג. וי"ל אדרבה זיכתה מקודם ואין איש מנוקה מעון שבא עליה באיסור ואף שוגג אין מנוקה קרינן עמ"ל ה' סוטה ומש"ה לא סדקי לה המים וי"ל משכחת שהיה לו ב' נשים והשקה שתיהן ובדקו לאחת ולזו לא בדקה ש"מ דמנוקה מעון ולא זינתה וער"מ ז"ל הלכות סוטה אבל י"ל דעיקר החששא דלמא זינתה אמו באונס ואונס בישראל מישרא שרי ואף בכהן אין המים סודקין בשוגג ואונס ער"מ ז"ל הלכת סוטה ומהרש"א ז"ל חולין י"א ב' עמ"ש התוספת העמיד האם בחזקת צדקת דלמא אנסה עכו"ם וכ"ש לי"א דביאת עכו"ם אין אוסר ומיהו לא קיי"ל כן. דרך פלפול ע"כ.

ולקח הכהן הזרוע בשלה מן האיל חולין צ"ח ב' כל איסורין בס' ובתוס' ד"ה רבא ועמ"ש בפריי בי"ד חתיכה הבלועה מאיסור ואין ס' ונשבע עליה שלא יאכלנה אי שבועה חיילא עליה במחלוקת שנויה כי מ"ד טעם כעיקר לוקה או עכ"פ עשה אית ביה מגיעולי עכו"ם אין שבועה חלה עליה ולמ"ד טכ"ע אפילו עשה לית ביה דמה מצינו הוא ועל מה מצינו וק"ו אפילו עשה אין בו דומה לח"ש שבועה חיילא עליה עמ"מ פ"כ ה"ש ובמ"א ביארתיו ועי"ד רל"ח רל"ט ובכורת וי"ו ב' חלב לחודיה מדאסר רחמנא בב"ח הא לחודיה שרי דלמא בב"ח אסור בהנאה היינו דפריך דא"ל דלעבור ב' לאווין או כזית משניהם יחד לוקה דאיך יחול איסור בב"ח על אמ"ה דבלא"ה אסור וש"מ טכ"ע אין איסור אחר חל עליו ופריך דאסור בהנאה דהוה מוסיף כפירש"י ז"ל חולין ק"א והר"מ ז"ל בפי' המשניות כריתות יש אוכל כו' ומיהו אם נתערב איסור דרבנן באינו מינו פחות מס' אף דאין איסור מע"א דרבנן שבועה מ"מ להמחבר בי"ד י"ט מותר להוסיף וחיילא שבועה באולי כעין כולל ובע"א כתבתי מזה ומיהו אם נתבשלה אח"כ החתיכה עם תבשיל אחר ויש ס' נגד הטיפה האסורה אע"ג דהחתיכה נשארה באיסורה אף להמחבר בי"ד יע"ש מ"מ אם אין טועם טעם האסור בע"כ נפלט ומשהו נשאר בה אפשר דחל שבועה עליה אע"ג דבשעה שנשבע לא היה מקום לחול אפשר דאמרינן מתלא תלוי וקאי ואפשר באמות אשה איסור הבא מאליו אמרינן הכא לא באיסור הבא ע"י שבועה ומיהו כיון דמדרבנן אסור לא חיילא שבועה עליה יע"ש בי"ד מזה בסימן רל"ח ורל"ט.

אגדה. בהפטורה שופטים י"ג ושמו מנוח בילקוט הרשעים קודמים לשמם נבל שמו גולית שמו שבע בן בכרי שמו אבל צדיקים ושמו מנוח ושמו אלקנה ישי בועז מרדכי דומין לבוראן ושמי ה' יע"ש ירצו בזה כי שם הגוף ראובן שמעון אין הולך למרחוק אבל שם הטוב ע"י מעשיו הולך למרחוק כשמן הטוב ויותר ושם הגוף נטפל לשם טוב משא"כ הרשע עיקר שם הגוף כי ממנו יצא הרעה וע"י צא שם רע לעולם. שם ועתה השמר"י נא ואל תשתי יין ושכר ואל תאכלו כ"ל טמא כי מצינו בנזיר יין עיקר איסורו וחומץ יין סייג וכן חרצנים וזגים סייג ליין ומצינו מן התורה סייג כא"ש ביבין שמועה להרשב"ץ במאמר חמץ שזה שהזהירה התורה בל יראה חמץ סייג שלא יאכל הואיל ולא בדיל מיניה כולי שתא ולפ"ז חצי שיעור בל יראה אפשר סייג לסייג א"צ ובנזיר ג"כ כהאי גוונא ולזה אמר המלאך אל תאכלו כ"ל טמא לרבות חצי שיעור כמו כל חלב חדא כי נזיר ה' היה מבטן כמ"ש ז"ל שהיו ישראל באותו הדור אינן זכרים צריך נביא בקדושה יתירה לחול שפע ה' עליו משא"כ כשישראל זכאין אף באין כ"כ קדוש יחול ע"י זכותם שפע נבואה עליו ולפ"ז הא דאמרו השופט לפי הדור פעמים למעליותא. ומש"ה צרך להרחיק מכל טמא או הואיל ומ"ה הוא הסייג אפילו מ"ש נמי אסור כי עשתה התורה כמה סייגים משא"כ מדרבנן לא הירשו סייג לסייג ועיין שמות כ"ג י"ג ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ואי"ה במ"א יבואר עוד.