בפסוק כל הבכור כו' תקדיש הר"מ ז"ל הלכות בכורת ופסק כן המחבר בי"ד סי' ש"ז דמצוה להקדיש הבכור ויאמר בפה מקודש וא"ל אפ"ה קודש ועיין בטור שם ומשמע אפילו בעל מום מקדיש אותו ומשמע אף ביום שנולד דכי אסרה התורה שלא להקדיש עד ליל שמיני בשאר קרבן דקדושתו בפה תליא משא"כ בכור קדושתו מרחם אפילו נפל קדוש ויקבר ובלא"ה י"ל דמקדיש ואומר אם הוא וולד קיימא הר"ז קדוש אלא בכור א"צ שיאמר כך וכדכתיבנא. ועיין תוס' שבת קל"ה ב' שמנת ימים בבהמה ושלשים באדם יצא מכלל נפל דל"ד זה לזה דבהמה שמיני כלמעלה דאחר לקמן קל"ו א' אי אתרחיתו כו' ושלשים כלפניו ולא הביאו ראיה מיניה וביה מקרא ומיום הח' והלאה ירצה די"ל אדרבה מיום הח' ולילה של ח' עברה וה"ה בשלשים כלשעבר כ"ט י"ב תשצ"ג כו' כמ"ש הב"ח ז"ל בתשובה סי' קכ"ה והביאו הש"ך ז"ל בי"ד סי' ש"ה וא"כ הוה דומיא לכן הביאו מלקמן קל"ו אי אתרחיתו מיד בליל שמיני מותר ורש"י ז"ל שם פירש דשבעת ימים הא ליל שמיני מקדישו וא"י דלמא מקדישו על תנאי ויאמר אם אינו נפל הרי הוא קודש ונהי דקרא סתמא כתיב אף בא"י דכלו חדשיו מ"מ י"ל כמ"ש עיין זבחים י"ב א' בתוס' ד"ה לילה הקשו איך עובר קדוש וקשה דלמא התורה הזהירה שלא יקדיש עופר זמן קודש שכלו שבעה ימים אסור להקדישו הא דיעבד אם הקדישו מוקדש ועיין תמורה יו"ד א' וכ"פ הר"מ ז"ל דקדושה חלה על עוברין והיינו דיעבד ובדף ה' ב' ולנדר לא ירצה הא מקדש קדשי אף לרבא דכל מלתא כו' וא"כ תוך זיי"ן מחוסר זמן הוה ודיעבד קדש. והנה בכור אדם אם נולד ביום שבת חצי שעה קודם מוצאי שבת דהשתא ד' שבועות כ"ח יום בשבת קודש וביום א' כ"ט יום שלימין מעל"ע וי"ב שעות כו' חדש הכי בעינן עיין שו"ת ב"ח סימן קכ"ה חדש ומעלה בעינן כ"ט מעל"ע שלימים וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים ובש"ך י"ד ש"ה אות י"ב וי"ט. ובפריי לי"ד ט"ו בט"ז ג' חסר שם בדפוס תיבות אלו. וד"ע לר"ג מ"ה הו"א. עד כאן. ומ"ש שם דבעינן זיי"ן מעל"ע הכי משמע במהרש"א ז"ל ביצה ו' אפרוח שנולד יע"ש ובתוס' שבת קל"ה ב' אבל בלבוש ותב"ש שם משמע דבהמה לא בעינן זיי"ן מעל"ע של ימים.

רק חזק לבלתי אכל הדם ולא תאכל הנפש עם הבשר כו' פסחים והרי דם כו' ובתוס' שם דם בכלל נבילה י"ל למ"ד אין איסור קל חל על איסור חמור בכולל ע' תו' יבמו' ל"ג בזה ולדידיה קשה דלמא דם שרי בהנאה דלא הוה בכלל נבילה ומש"ה פריך מדם הנפש ויקרא י"ז דהוה כרת לא מדם התמצית ומש"ה אמר נמי כשהותרה נבילה חלבה הותרה לא כשהותרה טריפה דאיירי ביה די"ל דר"ל אף למ"ד כולל קל על חמור אין חל ואיך יחול טריפה על חלב בכרת דטריפה הותר במליקה משא"כ נבילה וחלב הותר בחיה ועיין לקמן בתנאי. ובכורת ו' ב' חלב מנלן דשריא זבת חלב ודבש ומימי חלב בי"ד פ"א מ"א אסור וחלב לב"נ מנלן דשריא וכ"ת ליכא מידי א"כ חלב טריפה ליתסר לב"נ וי"ל דל"ד לאמ"ה מטמאים חולין ל"ג א' דאמ"ה מטמאים לא הותר לישראל משא"כ חלב כשירה הותר וטריפה איסור אחר הוא ולב"נ שריא. וה"ה ריאה טריפה שריא לב"נ משא"כ ריאה מפסול שחיטה דלא מהני כלל בישראל ועמ"ש בפריי לי"ד כ"ו ובתב"ש לרבינו הגדול ז"ל יע"ש ואמנם לריש לקיש דמשמע דסובר איכא מידי לישראל שרי ולעכו"ם אסור כמ"ש התוס' חולין ל"ג ד"ה אחד קשה חלב ליתסר לב"נ ולר"ל בשר מהחי בכלל לא תאכל הנפש נפקא ליה עיין פ"ט מהל' מלכים וא"כ קשה לא לשתמיט ולומר לר"ל חלב לב"נ אסור ש"מ לכאורה כש"ך י"ד פ"א יע"ש וי"ל לר"ל מוכח מקרא דאברהם אבינו ע"ה ויקח חמאה וחלב. ולר' יוחנן דבשר מהחי נפיק מבשר בשדה טריפה ולב"נ אה"נ בשר מהחי שריא לב"נ כמו שהקשה בכ"מ פ"ט מה' מלכים ליכא ראיה מאברהם אבינו ע"ה והבן זה.

אגדה. לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך אחריך כי תעשה הישר בעיני ה' הר"מ ז"ל בשרשיו שאין לוקין פ' כ"א בשמות חלוקין פוטיתא גוף מורכב הא בריבוי לאוין אין מתרבה המלקות וה' לאוין בדם לומר כל הנזהר שכרו מרובה וש"מ בל"ת נמי יש שכר ובתנאי שלא יאמר א"א בבשר חזיר ודם אלא אפשי ואבי שבשמים גזר עלי וז"ש למען יטב כי תעשה הישר בעיני ה' משא"כ בעשין אף שאוכל כך בלא כוונה כל שלא מתכוין שלא לצאת יצא עב"י א"ח הלכות פסח והנה בשיר השירים ותהלים אריתי מורי עם בשמי מור ואהלות עם כל ראשי בשמים עיין רמ"א שם עמ"א א"ח רי"ו מור הוא המוסק ועיין הר"מ ז"ל פ"א מהל' כלי המקדש מור מדם היה שנתיבש בגרון דם רתיחת החימוד מהלב חומד נעשה כל רע וע"י זעקה ושועה ותפלה נחר גרוני כו' מזדון זכות אריתי לקטתי ואריתי ג"כ לשון אור העם ההולכים בחושך כשישובו ראו אור גדול אריתי מורי עם בשמי שקולים הם המצות עם העבירות כי נעשו מהם זכיות.

שמור חודש האביב שנת י"ד שלשים בשנה חשוב שנה ועשית פסח לה' כי פעם היצ"ט גובר ופעם יצה"ר לגוף כל מעשיך לש"ש. פסחים מ"ב דרש רב מתנה בפוני"א אש"ה לא תלוש אלא במים שלנו. במיא דבית"ו החומר נמשל לאשה והשכל לזכר המשפיע. צדיק אוכל לשובע נפשו כמ"ש בצידה לדרך פ' קדושים קדש עצמך מן המותר לך לא נאמר אלא במות"ר לך בכל דרכיך דעהו כתבו ז"ל הגוף עיסה שאור שבעיסה עלובה עיסה כו' לא תלוש העיסה כ"א במים שלנו במי התורה הדומה לשלהם כולה לגבוה ועי"כ יזוכך גם הגוף אייתי כ"ע חצבייהו לגביה חרס את חרסי האדמה מי יוכל לעמוד בזה אמר במיא דביתו שלנו הלילה כי הלומד תורה בלילה חוט חסד כי ביום לומד ליוהרא בלילה אין שומע אע"פ שלומד קצת שיהנה הגוף ג"כ ריש פסחים סלע בשביל שאזכה כפירש"י שם אין מה"ש נזקקין ללשון ארמי שיש אחיזה לחיצונים רמז אע"פ שיש קצת שלא לשמה כ"ע שרי קצת ופופני"א דרש רבא שטן ופנינה לש"ש נתכונו כי יצה"ר מפתה שיהיה טוב לנפש וגוף ובדרוש הארכתי.