Tevat Gome, Shmini
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בפסוק וכל השרץ כו' לא יאכל שאלה בטור א"ח ומ"א שם סימן רי"ו מוס"ק מחלוקת מהר"מ מרוטנבורג והרר"י אי שרי באכילה מאיסור דם והיתר הסחורה לענ"ד יצויד אכילה שרו וסחורה אסור עיין מ"ל פ"ח ממ"א הי"ז ועמ"ש פ' צו ואכילה שמניחין בקדירה לבשל למ"ד דם שבשלו דרבנן הוה ספק דרבנן לקולא אי לית ביה רק איסור דם עפ"א מה' כלי מקדש בהשגות הר"א ז"ל וספק ע"י גלגול לא הוה משא"כ להסתחר י"ל הוה ספק ע"י גלגול דרבנן. ואיסור הסחורה למ"ד דרבנן אע"ג דכתיב לכם להיתר הנאה אין זה מפורש להתיר הסחורה לכתחלה ויש כח ביד חז"ל לאסור עט"ז י"ד קי"ז. ועיין תוס' סוכה ל"ט א' ד"ה וליתיב הא דכתב קרא מכירה לנכרי בנבילה א"ל להתיר סחורה שרשאי ליקח ולמכור לעכו"ם וכיון דכתיב מכירה דעכו"ם הוצרך נמי נתינה דגר ומנלן לכל מקום דכתיב לא יאכל הנאה במשמע עתוס' פסחים כ"ב ב' וי"ל מה"ת נאמר דהתירה קרא איסור סחורה בנבילה. עיין בס' פורת יוסף קושיא בשם הגאון מ"ו מו' אריה ליב שהיה אב"ד דק"ק חאדריו ולסוף ימיו בק"ק קראקא איך ס"ד מינים טמאים אסור בהנאה חמור דבור איך יצויר והמת יהיה לו וא"ל עוד מותר בהנאה דבב"ק מ"א משמע דאי לאו בשרו בש"ה עורו בכלל יע"ש וי"ל מההכרח נאמר דעור שרי יע"ש. מיהו מהא דנבילה א"ל הא צריך דלא נקיש לבב"ח חולין קט"ו ואי שור והמת יהיה לו בחלב המותר בהנאה אבל חמור י"ל דאין נבילה חל על מינים טמאים ער"מ ז"ל פ"ב מה' מ"א.
ואת בת היענה לאסור ביצתה ועיין במ"מ פרק שלישי מה' מ"א ה"ו כל מריבוין אין לוקין עליהם ועמ"ל פי"ג מה' שגגות במגיה שם דוודאי ביצת בת היענה דלא כתיב בעוף בשרם אפ"ה אי לוקה דאתא מריבויא ואי דלאיסור למה לי קרא כל היוצא מטמא הא כתב המ"מ שם דה"א חידוש הוא אמ"ה בטהור יע"ש ואע"ג דחלב טהורה הותר אמ"ה בכורת וי"ו ב' וכל שיש ב' דברים לאו חידוש הוא כמ"ש פסחים מ"ג ב' אלימא האי לחודיה שרי כלאים ני פירש"י ז"ל שוב לאו חידוש הוא א"כ למה לי בת היענה ולמ"ש הש"ך בי"ד פ"א חלב לאו חידוש א"ש יע"ש במימי חלב וי"ל אפי' אלף חידו' הוא דשרי איסו' אמ"ה משא"כ האי לחודיה שרי זה לאו חידוש הוא כל שיש דוגמתו. ומ"ש המ"מ שם ביצה טהורה דשריא דכתיב תקח לך ולא לכלביך לכאורה י"ל ביצה טהורה אסורה ולך לצורכך להוליד מהם אפרוחים ומיעוטא ולא לכלביך דקאי נמי אבילצים היינו בצים מעוף טריפה אלא דא"א לאסור אפרוח מביצה טרפה דגובלא בעלמא הוא ובזה י"ל מ"ש המ"א בא"ח רי"ו אי בתר השתא אזלינן למה לי טעמא אפרוח מביצה טריפה דגובלא תיפוק בתר השתא י"ל וודאי ה"א דאפרוח מבילצה טריפה אסורה דסברא שקולה היא ממה דנימא דהתירה התורה חידוש אמ"ה ולכך אמר דזה א"א דגובלא הוא. ומיהו י"ל מדאיצטריך בת היענה ש"מ דטהורה מותרת ובכורות ו' דפריך טהורה מנלן היינו דאל"ה אימא גמל גמל לכדתניא יע"ש ולר"ש את נמי כל היכא דאיכא למדרש כו' משא"כ בת היענה ואין להאריך.
אגדה. ויהי ביום השמיני עיין רמ"א והנה בתהלים לא המתים יהללו כו' ולא כל יורדי דומ"ה ואנחנו כו' ע"ד שכתב הפרישה בא"ח סימן קי"ד ברכה ב' דתפלת י"ח נרמז מפת"ח ומתיר אסורים חיה שוולד ואמו אסורים וכשיצא לאויר עולם כו' וז"ש במילה הודו לה' כי טוב כל"ח ד' צריכן להודות והנה הצדיק בעוה"ז אסור הוא וכשנפטר ויצא מבית האסורים זורח הוא שם אבל הרשעים הקרוים מתים אצ"ל הנידונים בגיהנם שהם אסורים אפילו הנשמות המסורת תחת יד דומה אין חפשים אבל הצדיק הנקרא חי ויום אצלו לאחר מותו ויה"י מאחר שהיה לו צער בעוה"ז ביו"ם השמיני אם בגבורת שמנים שנה וז"ש לא כל המתים יהללו כו' ואף יורדי דומה אסורים הם אבל ואנחנו צדיקים נברך ה' מעתה כי בכל יום ה' עוזרו להיות ניצול מיצה"ר ועד עולם עוה"ב שם חירות גמור פשיטא שצריך להודות שיצאו מאסורים ד' צריכין להודת כאמור.