בשנת אחת וחמישים ומאה יצא דמיטריוס בן סלבקוס מרומי ויעל עם מתי מספר לעיר על הים וימלוך שם:

ויהי כאשר בא אל בית מלכות אבותיו ויאחזו בני החיל את אנטיוכוס ואת לוסיאס להביאם אליו:

וייוודע לו הדבר ויאמר אל תראוני את פניהם:

וימיתום החיל וישב דמיטריוס על כיסא מלכותו:

ויבואו אליו כל האנשים הפושעים והרשעים מישראל ואלקימוס היה מנהיגם מחפצו לכהן:

ויאשימו את העם אל המלך לאמור איבד יהודה ואחיו את כל אוהביך וגם אותנו זרה מארצנו:

ועתה שלח איש אשר תאמין לו והלך וראה את כל החרמה אשר עשה לנו ולמדינת המלך וענש אותם ואת כל אשר עזרו להם:

ויבחר המלך את בקחידס מאוהבי המלך המושל בעבר הנהר והגדול במלכות ונאמן למלך:

וישלח אותו ואת אלקימוס הרשע ויקיים לו את הכהונה ויצווהו לעשות נקמה בבני ישראל:

ויסע ויבוא בחיל גדול לארץ יהודה וישלח מלאכים אל יהודה ואל אחיו בדברי שלום במרמה:

ולא שמעו לדבריהם כי ראו אשר באו בחיל גדול:

ויאספו אל אלקימוס ובקחידס קהל סופרים לדרוש צדק:

וראשונים החסידים היו בבני ישראל ויבקשו מהם שלום:

כי אמרו איש כהן מזרע אהרון בא בחיל ולא יעשה לנו עוולה:

וידבר אליהם דרי שום וישבע להם לאמור לא נבקש לכם רעה ולאוהביכם:

ויאמינו לו ויקח מהם שישים איש וימיתם ביום אחד כדבר אשר כתב:

בשר חסידך ודמם שפכו סביבות ירושלים ואין קובר:

ויפול פחדם ואימתם על כל העם כי אמרו אין בהם צדק ומשפט כי עברו את הברית ואת השבועה אשר נשבעו:

וילך בקחידס מירושלים ויחן בבית זית וישלח ויאסוף רבים מן האנשים הנמלטים אשר אתו ואחדים מן העם וישחטם אל הבאר הגדולה:

ויקיים את הארץ לאלקימוס וישאר אתו חיל לעזר לו וילך בקחידס אל המלך:

וילחם אלקימוס על הכהונה הגדולה:

ויקבצו אליו כל עוכרי עמם ויתפשו ארץ יהודה ויעשו רעה רבה בישראל:

וירא יהודה את כל הרעה אשר עשה אלקימוס ואשר אתו בבני ישראל הרעו מן הגויים:

ויעבור בכל גבולות יהדוה מסביב ויעש נקמה באנשים הנמלטים ויעצרו מעבור בארץ:

וכאשר ראה אלקימוס כי חזק יהודה ואשר אתו ויוודע כי לא יוכל לעמוד בפניהם וישב אל מלך ויאשימם רעות:

וישלח המלך את ניקנור אחד משריו הנכבדים והשונא והאויב לישראל ויצו עליו להשמיד את העם:

ויבוא ניקנור לירושלים בחיל גדול וישלח אל יהודה ואחיו במרמה בדברי שלום לאמר:

אל נא תהי מריבה ביני וביניכם אבוא במתי מעט למען אראה את פניכם בשלום:

ויבוא אל יהודה וישראל איש לשלום רעהו והאורבים היו נכונים לחטוף את יהודה:

ויוודע הדבר ליהודה כי בא אליו במרמה וימהר לשוב ממנו ולא חפץ עוד לראות את פניו:

וידע ניקנור כי נגלתה עצתו ויצא לקראת יהודה במלחמה אל כפר שלמה:

ויפלו מאשר עם ניקנור כחמש מאות איש וינוסו אל עיר דוד:

ואחר הדברים האלה עלה ניקנור אל הר ציון ויצאו מן הכהנים מבית המקדש ומזקני העם לשאול לו לשלום ולהראותו את העולה המקרבת בעד המלך:

ויהתל בהם וילעג להם ויטמאם וידבר בגאון:

וישבע באפו לאמור אם לא ימסר יהודה ומחנהו בידי עתה והיה כאשר אשוב בשלום ושרפתי את הבית הזה ויצא בחרי אף גדול:

ויבואו הכהנים ויעמדו לפני המזבח וההיכל ויבכו ויאמרו:

אתה בחרת את הבית הזה למען יקרא שמך עליו להיות בית תפילה ותחינה לעמך:

עשה נקמה באיש הזה ובמחנהו ונ]לו בחרב זכור חרפותיהם ואל תתן להם תקומה:

וילך ניקנור מירושלים ויחן בבית חורון ויבוא לקראתו חיל ארם:

ויהודה חנה בחדשה בשלושת אלפים איש ויתפלל יהודה ויאמר:

כאשר חרפו אשר באו מעם מלך אשר יצא מלאכך ויך בהם מאה ושמונים וחמישה אלף:

כן תגוף את המחנה הזה לפנינו היום וידעו הנשארים כי רעה דיבר אל מקדשך ושפוט אותו כרשעתו:

ויאסרו המחנות במלחמה כשלושה עשר לחודש אדר וינגף מחנה ניקנור ויפול הוא ראשון במלחמה:

וכראות מחנהו כי נפל ניקנור וישליכו את נשקם וינוסו:

וירדפו אותם דרך יום אחד מחדשה עד לבוא גזר ויריעו אחריהם בחצוצורות התרועה:

ויצאו מכל כפרי יהידה מסביב ויסובו אותם ויפנו אלה נוכח אלה ויפלו כולם בחרב ולא נשאר בהם עד אחד:

ויקחו את השלל ואת הביזה ואת ראש ניקנור כרתו ואת ימינו אשר שלח בגאון ויביאום ויתלום על יד ירושלים:

וישמח העם מאוד ויעשו את היום ההוא ליום שמחה גדולה:

ויקיימו לעשות שנה שנה את היום הזה בשלושה עשר לאדר:

ותשקוט ארץ יהודה ימים מעטים: