ויהי מקץ ימים מספר ויוגד לליזיאש את אשר נעשה, והוא היה אומן המלך ושאר בשרו, ופקודתו על כל עבודת הארץ, וימלא חמה.

ויאסוף שמונים אלף איש רגלי ורכב רב ופרשים, ויצא לקראת ישראל למלחמה.

ויאמר בלבו להורישם כולם מירושלים, ולתת גויים בתוכה.

ולהסב אליו את תרומות ההיכל כתרומות היכלי הגויים, ולתת את עבודת הכהונה בשכר שנה.

ויכולת ה' לא עלתה על ליבו, כי בסכלותו נשען על המון חילו ופרשיו, ועל שמונים שנהבים אשר איתו.

ויהי בבואו אל ארץ יהודה, ויחן על בית צור, והעיר יושבת במקום צר כחמש חלקות ארץ בואכה ירושלימה.

וישמע יהודה כי באה העיר במצור, ויתחננו אל ה' בקול בכי וזעקה, לשלוח מלאכו לפניהם להושיעם.

ויקום הוא ראשונה, ויחגור את מותניו ויקרא לכל אשר איתו להיחלץ ולקום לתשועת אחיהם.

ויצאו כולם ביד רמה מן העיר. וטרם הרחיקו ללכת, וירא אליהם איש רוכב על סוס לבן, ושריון זהב על ליבו ומנופף חרב בידו.

ויברכו כולם את אלוהי החסד והרחמים, וילבשו עוז להלחם בכפירי יער ובחומות ברזל, אף כי בבני אדם.

ויסעו כולם בזרוע נטויה, והמלאך אשר שלח ה' לפניהם, ויפלו כלביא וכליש על אויביהם, ויחרימו עשתי עשר אלף רגלי, ואלף ושש מאות רוכבי סוסים לפי חרב, והשרידים הניסו.

וכל הממלטים את נפשם היו פצועי חרב, וגם ליזיאש נס בחרפה ובקלון, ותהי לו נפשו לשלל.

וליזיאש היה איש תחבולות, ויהי בראותו את מגפת עמו ואת קוצר ידו להכניע את היהודים, יען כי ה' אלוהים בעזרם, וישלח ויקרא להם לשלום.

ויאמר תהי נא אלה בינותינו והייתי לכם למליץ לפני המלך להשלים עמכם ולהיטיב אתכם.

וירא יהודה כי טוב לו המנוחה וייטב הדבר בעיניו, ויאות לו המלך בכל אשר ביקש מיד ליזיאש על אודות היהודים.

וזה פתשגן הכתב אשר כתב ליזיאש ליהודים.

ליזיאש לעם יהודה שלום.

יוחנן ואבשלום מלאכיכם הביאו לי את ספרכם ויבקשו ממני את הדברים אשר נקבו בתוכו.

הנה הבאתי את משאלותיכם לפני המלך, והוא נשא את פניכם בכל דבר אשר יישר.

ועתה אם באמת ובתמים תשמרו את הברית הזאת, היטב איטיב גם ביום מחר עמכם.

וציוויתי את מלאכי אלה וגם את המלאכים אשר שלחתם אלי, להורות אתכם את הדברים האחדים אשר פרשו בינותינו והיה זה לכם שלום.

ביום העשרים וארבעה לחודש דיסקורי שנת מאה וארבעה ושמונה.

וזאת האיגרת אשר כתב המלך לליזיאש.

המלך אנטיוכוס נותן את ברכתו שלום לאחיו ליזיאש.

בהיאסף אבי אל אבותיו ומושבו בין מלאכי אלוהים, נתתי את לבי לדרוש את שלום עמי לבל ייעצר איש מעבודת אלוהיו.

ועתה שמעתי על היהודים לאמור, כי מאנה נפשם ללכת בחוקי היונים כאשר ציוה עליהם אבי לפני מותו, ורצונם אך לדבוק בחוקות אבותיהם.

על כן חשבתי למשפט לתת שלום גם לעם הזה, וציוויתי להם את בית אלוהיהם, וימשלו בארצם כמשפטם.

ועתה שלח נא את מלאכיך אליהם לכרות להם ברית שלום למען ידעון את אשר עם לבבי וישבו לבטח בארצם.

וזה משנה הכתב אשר שלח המלך ליהודים.

המלך אנטיוכוס לזקני יהודה ולכל קהל ישראל שלום.

אם שלום לכם ישמח לבי גם אני, ואני שלום.

הנה שמעתי מפי מינילאוס כי כלתה נפשכם לשוב אל אחוזתכם ואל משפחותיכם.

לכן הנני נותן את בריתי שלום לכל העוברים בארצי, למן היום הזה עד יום השלושים לחודש האביב.

ויוכלו לאכול ולשתות כפי חוקותם ומשפטם, ולא ירע להם איש על אשר עברו את מצוותי בשגגה עד היום.

ושלחתי לכם את מינילאוס למען הודיעכם את בריתי זאת והיה זה לכם שלום.

בחמישה עשר יום לחודש האביב, שנת שמונה וארבעים ומאה.

וגם זקני רומא כתבו ספר ליהודים לאמור:

קווינטוס ממיוס וטיטוס מנליוס שלוחי רומא לעם יהודה שלום.

כל ההנחות אשר עשה לכם ליזיאש שאר המלך הקרוב אליו ישרו בעינינו ושמחנו בן.

ועל אודות הדברים אשר אמר לכם להביא לפני המלך.

מהרו ושלחו מכם אחד אלינו להודיענו את אשר בלבבכם, למען נתבונן בדבר הטוב הוא אם רע, כי נוסעים אנחנו כעת לאנטוכיא.

רק אל תעצלו להשיב אותנו דבר, כי ירט מדרך לנגדנו והיה זה לכם שלום.