ויהי בשנת מאה וארבעים ותשע ויוגד ליהודה לאמור.

הנה אנטיוכוס אאופטר יצא בחיל גדול לבוא ארץ יהודה, וליזיאש אומן המלך המושל בכל מלאכת העבודה אתו.

ומספר פקודיו מאה ועשרת אלפים איש רגלי, וחמשת אלפים רוכבי סוסים, כולם בני יון, ועשרים ושנים שנהבים, ורכב ברזל שש מאות.

וגם מינילאוס הלך אל המלך לרמותו בשפתי חלקות, לא לטובת ארצו כי אם להסב אליו את משמרת הכהונה.

אולם מלך מלכי המלכים העיר את רוח אנטיוכוס לייסרהו כאחד הנבלים, כי ליזיאש הגיד לו לאמור, רק ביד מינילאוס נעשתה כל השערורייה הזאת.

וישלחהו המלך לעיר כיריאה, ויצווה להמיתו כמשפט הארץ.

כי בעיר ההיא היה מגדל גבוה חמישים אמה, ומראשו ועד רגלו מלא דשן, וגלגל הולך וסובב מלמעלה.

וכי שלח איש את ידו בקודש, או עשה כל דבר פשע אשר לו משפט מות, הושיבוהו על הגלגל קל המרוץ ויבולע שם.

כן בילע המוות את בן נעות המרדות מינילאוס, וימת ואין קובר.

ויעשה לו כמשפט בחטאתו אשר חטא במזבח ה', אשר אש התמיד יוקדת עליו ומלא דשן, ותשבע נפשו בדשן.

והמלך שפך בחרון אפו כל חמתו על היהודים, וייתן את ליבו להרע עוד עימהם, מאשר הרע להם אביו לפניו.

וישמע יהודה, ויצו לכל העם לקרוא יומם ולילה אל ה' להיות בעזרתם, כאשר עשה עד היום.

לבל יגורשו מאדמתם, ולא תופר תורת ה' ומקדשו.

ולבל יכניע את העם, אשר זה כמעט שב רוחו מכל העמל והיגון, לתת אותם ביד צורריהם.

ויעשו כולם כאשר ציום, ויתחננו אל ה' בצום ובכי, ויפלו על פניהם שלושת ימים. ואחרי כן צווה להם להיות נכונים.

ויוועץ יהודה עם זקני העם, ותהי העצה לצאת חושים לקראת המלך בטרם בואו אל הארץ ללכוד את העיר, וה' הטוב בעיניו יעשה.

ויהי אחרי העירו את רוח העם, להלחם בעוז ותעצומות בעד התורה ובעד בית ה' וארץ אבותם ומלכותם, וישליכו את יהבם על ה' יוצר הכל ויסעו.

ויחנו את פני עיר מודעית, וישם יהודה דבר בפיהם לקרוא לה' התשועה.

ויקם הוא ומבחר אנשיו לילה, ויפלו על מחנה המלך, ויכו כארבעת אלפי איש לפי חרב.

ויהרגו את הגדול בשנהבים, ואת כל האנשים אשר על הצריח אשר עליו, ויחרידו את כל העם אשר במחנה, וישובו אל המחנה בטח.

את כל אלה עשו באשמורת הבוקר בחסד ה' עליהם.

ויהי כראות המלך את אומץ רוחם, ויתנכל לקחת את עריהם בעורמה.

וינהג את מחנהו לפני בית צור מבצר היהודים, אך גם שמה כשל כוחו.

כי מלא יהודה את אסמיה בר ואוכל, ויינגף המלך לפני יושביה וחילו היה הלוך וחסר.

ואיש היה במחנה העברים ושמו רודוקיס, ויגל כל דבר סתר אל האויב, וידרשו אחריו ויתפשוהו ויתנוהו בבור.

וירא המלך כי גם פה נכזבה תוחלתו, וישלים את אנשי בית צור ויעל מעליהם להלחם ביהודה לבדו, ויינגף גם לפניו במערכה.

ויוגד לו לאמור, הנה פוליפוס אשר שמת לנגיד באנטוכיא מרד בך מרד, ויפג ליבו ויחרד.

ויכנע לבבו לחלות את פני יהודה להשלים אתו, וישבע להקים כל דבר במישרים, ולבלתי עבור עוד את בריתו.

ויהי אחרי השלימם, ותהי רוח אחרת עמו ויקרב קרבן לה', ויכבד את ההיכל וייטיב עם העיר.

ויבקש את אהבת יהודה, וישימהו לפקיד ולנשיא מעכו ועד גבולי ארץ בני נריני.

ויהי בבוא המלך לעכו, וילונו כל העם אליו על דבר הברית אשר כרת את היהודים, ורצונם היה להפרה.

ויקם ליזיאש ויהס את העם, וידבר על לבם להצדיק את המלך בעיניהם.

ויהי אחרי השקיטו את תלונות העם, וילך המלך וישב לאנטוכיא.

וזאת הייתה צאתו ובואו במלחמה ההיא.