ויהי בהיות שלום בקריה הקדושה, וחוקי ה' נשמרים ונעשים, כי לבב חוניו שלם עם ה' אלוהיו ושנא לכל פעלי עוול.

ויתאמצו גם המלכים מסביב להיטיב עם העיר ולכבדה, וישלחו מתנות יקרות אל היכל ה'.

וגם סליקוס מלך אסיא הוציא כסף מבית אוצרו, לקנות קורבנות להקריבם בבית ה'.

ובימים ההם היה שומר הבית בירושלים ושמו שמעון למטה בנימין, והוא שונא לכהן הגדול, יען כי חשך אותו מעשות כל רע בירושלים.

ויהי כי ירא מפניו, וילך אל אפלוניוס בן תרשי נציב ארם וצור, ויאמר לו.

הנה אוצר הבית מלא כסף וזהב, אשר לא יספר מרוב, ורב מידי העבודה לקורבנות הבית, ולמלך שווה לקחתו.

ויהי בבוא אפלוניוס אל המלך, ויגד לו את דבר הכסף, ויפקד המלך את היליודורוס אשר על כל מלאכת העבודה ללכת ירושלימה ולהביא לו את הכסף.

וימהר היליודרוס וילך כאיש עובר לתומו בארץ ארם וצור, ומחשבתו הייתה לעשות את מצוות המלך.

ויהי בבואו ירושלימה, והכהן הגדול יצא לקראתו לשאול לשלומו, ויגד לו היליודרוס את אשר הוגד למלך על דבר הכסף, וישאלהו האמת הדבר אם לא.

ויענהו הכהן ויאמר: הנה הכסף הופקד לפיקדון איתנו, והוא למחיית אלמנות ויתומים.

ומקצתו לטוביה בן הורקנוס, איש ישר ותמים, וכל אשר הגיד לך שמעון הבליעל שקר ומרמה הוא.

כי לא ימצא באוצר הבית, בלתי ארבע מאות כיכר כסף ומאתיים כיכרי זהב.

ומי יערוב את ליבו לשלוח בו יד ולעשוק אותם, אשר הפקידו את רכושם למשמרת במקדש ה' הנכבד והנורא על פני כל הארץ.

ויאמר היליודרוס חלילה לי לעבור את מצות המלך, הלא הוא ציוני להביא לו את הכסף, ומאמרו אין להשיב.

ויהי כאשר בא ליום מועד אל ההיכל לראות את האוצר ולקחתו, ותהום כל העיר ותיבהל.

הכוהנים נפלו על פניהם לפני מזבח ה' בבגדי השרת אשר עליהם, ויתחננו אל ה' אשר הזהירם לבל ימעלו בקודש ולשמור את אשר הופקד על ידם.

וכל רואי פני הכהן הגדול נהפך לבבם בקרבם, כי ראה כל איש ברוע פניו כי נשבר ונדכה לבבו.

כי נבהלו כל עצמותיו ומראה פניו ענתה בו כי נפשו מרה לו מאוד.

האנשים עזבו את בתיהם ויקהלו לצעוק אל ה' בצר להם, כי ראו את בית ה' נכון לשרקה ולחרפת הגויים.

הנשים חגורות שק נעו ברחובות, והעלמות אשר לא שזפתן עין התאספו אלה על פתחי ביתן ועל החומות, ואלה מציצות מין החלונות.

וכולם פרשו את כפם השמיימה ויתחננו אל ה'.

וימס לבב כל איש בראותו את חרדת העם וזלעפת הכהן הגדול בשוועו אל ה' לתשועה.

ויהי בהתחננם אל ה' להגן על הון האנשים אשר הניחו למשמרת בקודש, והיליודרוס עומד עם אנשיו לפני אוצר ההיכל לבצע את מזימתו הרעה.

וירא כבוד ה' אלוהי הרוחות במחזה נורא, ותפעם רוחו ורוח האנשים אשר באו עימו, ותהי מחיתת אלוהים עליהם.

כי ראו סוס חבוש בפארו, ורוכב איום ונורא לבוש שריון זהב על גבו, והסוס רץ בכל כוחו לקראת היליודרוס וייגפהו בשתי פרסות רגליו.

ושני בחורי חמד לבושי הוד והדר עומדים על שתי צלעותיו, ויכו אותו הכה ופצוע.

ויפול ארצה ויתעלף, ותכהינה עיניו מראות, ויקחוהו ויושיבהו על הכסא ויישאהו החוצה.

ויראו את האיש אשר בא ברוב עבדיו ושוטריו אל אוצר ה' חדל וחלש, כל תוקפו וגבורתו כלו כעשן.

כי נגעה בו יד ה', ויהי כאילם לא יפתח פיו, ואין תקווה ואין עוזר לו.

ויהללו כל העם את ה' כי נתן כבוד למקדשו, וימלא בית ה' קול ששון ושמחה תחת קול מספד ונהי, כי עשה ה' מופת לעיניהם.

ויבואו רעי היליודרוס אל חוניו הכהן ויבקשו ממנו לחלות את פני ה' בעד נפש אדוניהם, כי חלה למות.

וישמע הכהן לקולם, כי אמר פן יאשימנו המלך לאמור היהודים שלחו ידם בהיליודורוס, ויקרב מנחה בעדו.

ויהי בהתחננו, וייראו שני הבחורים שנית בלבושיהם אל היליודורוס ויאמרו לו, תן כבוד לכהן וברכהו, כי בגללו הותירך ה' לחיים.

ועתה קום וספר בגויים את כבוד אלוהינו, כי יד ה' מן השמיים נגעה בך לייסרך.

עודם מדברים ואינם, כי נעלמו.

ויקרב היליודורורס קורבן לה', ויידר לו נדר בעבור החיותו, ויברך את חוניו, ויקח את חילו וישב אל המלך.

ויספר לכל העם את מופתי ה' הגדול אשר ראו עיניו.

ויהי כי שאלהו המלך לאמור את מי אשלח עתה לקחת את האוצר בירושלים.

ויענהו הילידורורס ויאמר, אם יש לך אויב, או איש אשר שואף למלכותך, אותו תשלח, כי שוב ישוב אליך מוכה ונגוע, אם אך יהיה לו לנפשו לשלל.

הנה אלוהיהם השוכן בשחקים נורא הוא במקום הזה, ולא יעלים עיניו ממנו לשמרו ולהצילו, וכל אשר שולח ידו בו, בן מוות הוא.

זה הדבר אשר קרה להיליודורוס ולאוצר הבית.