ויהי בעת ההיא, וישוב אנטיוכוס שנית אל ארץ מצרים.

ואותות ומופתים נראו בשמים ליושבי ירושלים מספר ארבעים יום.

ויראו כדמות פרשים לבושי שריוני זהב נושאים חניתות, מערכה מול מערכה.

והנה פוגעים איש באחיו בחניתותיהם וחוסים במגיניהם, ויש מהם שולפי חרב ושולחי חיצים, ושריונותיהם נוצצים ומפיצים נוגה כברק.

ויעתירו כולם אל ה' לבעבור יהיו להם האותות האלה לטובה.

ובימים ההם עבר קול שקר בארץ לאמור, מת אנטיוכוס.

וישמע ישוע ויזעק כאלף איש וייפול פתאום על העיר, ואחרי הכותו את שומרי החומות לכד את העיר.

וינס מינילאוס אל המצודה, וישוע הרג ולא חמל ביושבי ירושלים, ויעלוץ ליבו בתחבולותיו כאיש גבר על אויביו, ולא זכר כי עשה טבח בעמו.

אך לא השיגה ידו להחזיק בממשלה, כי בלכדו בשחיתותיו נס בחרפה ובוז שנית ארצה בני עמון.

וייאסר אחרי כן לבושתו בבית הסוהר על יד אריטה מלך ערב, ואחר הימלטו משם נע מעיר לעיר, ויהי נתעב ונאלח בעיני כל רואיו, כאיש אשר מרד באלוהיו ובארץ מולדתו ויידח מצריימה.

וכאשר הוריש רבים מנחלת אבותיהם להתגורר בארץ נוכריה, כן הדביקה גם אותו הרעה בארץ נוכריה.

וימת בארץ לקדימון אשר קיווה למצוא שם מרגוע לנפשו, יען כי בעלי בריתו היו מלפנים.

וכאשר הפיל חללים רבים בלי למצוא קבר, וימות גם הוא כן.

כי לא נקבר אל אבותיו ולא התאבל איש עליו, וגם בארץ אחרת לא מצא קבר.

ויהי כשמע המלך את הדברים האלה, ויחר אפו, כי אמר עוד מעט וכל ארץ יהודה תפשע בי.

ויסע ממצרים וילכוד את ירושלים ביד חזקה.

ויצו את אנשיו לאמור: הכה תכו כל אשר יפול בידכם, וגם על הממלטים את נפשם על גגות הבתים אל תחמולו.

ויהרגו בלי רחמים גם נער וזקן איש ואשה, גם בחור גם בתולה, וגם על עוללים ויונקים לא חמלו.

ובשלושת ימים השחיתו שמונים אלף איש, ארבעים אלף נהרגו, ומספר הנמכרים כמספר הנהרגים.

וכל זה איננו שווה לו, כי גם הלך אל קודש הקודשים, והבוגד מינילאוס הלך עמו לנחותו הדרך, ויפשע בתורת ה' ובארץ מולדתו.

ויחמוס אנטיוכוס בכף רשע את כל כלי הקודש, וכל אשר התנדבו המלכים לפאר את המקדש ולייפותו, את הכל גזל ביד חמס.

ויתגאה ברום לבבו, באין מבין כי הפגיע ה' את חטאת העיר על יושביה כי רבה, לכן דיכא לארץ ראשה ויענה.

ולולי אף ה' חרה בעמו על רוב פשעיו, כי עתה נגעה בו יד ה' כאשר נגעה בהליודורוס בלכתו על פי סליקוס לבוז את אוצר ההיכל.

אפס כי לא בחר ה' בעמו בגלל העיר, כי אם בחר בעיר בגלל עמו. ובפוקדו על העם - פקד גם על הבית.

וכאשר עזבו ה' ברוב אפו, כן השיבו על תפארתו במשוך עליו חסדו.

ומכסת הכסף אשר גזל אנטיוכוס מן ההיכל שמונה עשר כיכר.

ויקחם ויעבירם בחיפזון אל אנטיוכיא, וידמה בגאון לבבו להפוך הים ליבשה והיבשה לים.

ויפקוד על ירושלים את פוליפוס מארץ פריגיא, אשר הרע עוד מאדוניו.

ועל הר גריזים הפקיד את אנדרוניקוס, ונלווה אליהם מנילאוס, אשר התנשא בחמתו על קהל ה' וירשע מכולם.

ומגודל שנאתו את היהודים שלח איש צורר ואויב, את אפלוניוס, אל ירושלים, ועשרים ושניים אלף איש עמו.

ויצווהו להרוג את האנשים לפי חרב, ולמכור את הנערים ואת הנשים לעבדים ולשפחות.

ויהי בבואו ירושלימה, ויתחבא עד יום השבת, ויהי כי שבתו היהודים ממלאכתם, ויצו פתאום את אנשיו להיחלץ.

ויהי כי יצא העם לראות מה זה יעשה, ויפלו עליהם בחרבות, ויעברו בתוך העיר, ויוסיפו להכות בעם מכה רבה מאוד.

וינוס יהודה המכבי עם תשעה אנשים המדברה, ויאכלו את עשב האדמה כבהמות השדה, למען הינזר משיקוץ הגויים.