ויהודה המכבי ורעיו הלכו חרש הנה והנה בחזות, ויקראו לאוהביהם ולשארי בשרם ולכל הדבקים עוד בתורת ה', ויאספו כששת אלפי איש.

ויתפללו אל ה' אלוהיהם ויאמרו: אנא ה' הביטה בעוני עמך אשר יד כל אדם בהם, ורחם על בית קודשך אשר היה למרמס זרים.

חמול נא על הקריה הנבוכה אשר התעתדה לגלים, ושמע את קול דמי ההרוגים הצועקים אליך מן האדמה.

זכור את העוללים ואת היונקים אשר נשפך דמם לעינינו, ונקום את נקמת שמך הגדול אשר חרפו אויביך.

ויהודה המכבי החל להצר במצעד אנשיו לגויים מסביב, ולא יכלו לעמוד לפניו כי סר חרון אף ה' מעליהם והשיב להם חסדו.

וייפול בפתע פתאום על הערים וחצריהן, ויצת אותן באש, ואת הערים הבצורות תפש לשומרן, ויינגעו האויבים לפניו וינוסו.

והוא ערום יערים להתנפל עליהם לילה, ויהי קול מעשיו הלוך וגדול בקרב הארץ.

וירא פוליפוס כי גברה יד יהודה מיום ליום, ובכל אשר יפנה יצליח, ויכתוב לתלמי נציב ארם וצור לחוש לעזרתו, כי נחוץ דבר המלך מאוד.

וישלח לו תלמי ממבחר ידידיו, את ניקנור בן פטרוקלי, ועשרים אלף איש מעמים שונים שלח עמו.

ונלווה עליו גורגיאש איש מלחמה וגיבור חיל, ויצו אותם להכחיד ולהשמיד את כל קהל ישראל.

ויאמר ניקנור בלבו, מכור אמכור כל שבויי העברים באלפים ככר, כי זה הוא פרשת הכסף אשר ישלח המלך לזקני רומא למס מימים ימימה.

והרצים יצאו דחופים על פיהו, אל כל הערים אשר על שפת הים ויעבירו קול לאמור.

מי האיש אשר יחפוץ לקנות תשעים יהודים בכיכר כסף ילך ויבוא, ולא עלה על לב ניקנור כי חמת ה' נגד פניו.

ויהי כשמוע יהודה את הדבר, ויאמר לאנשיו, הנה ניקנור יוצא בחיל לקראתנו.

ויפוצו מעליו כל האנשים אשר היה מורך בלבבם, ולא שמו באלוהים כסלם וינוסו.

והנשארים מכרו את כל אשר להם, ויתחננו אל ה' לקרוא דרור לאנשים אשר מכרם ניקנור טרם נפגשו.

ויאמרו: ויהי כאשר הזעיק יהודה את אנשיו ויהיו פקודיהם למספרם ששת אלפים איש וידבר על לבם ויאמר:

אל תגורו מפני הגויים ואל תערצו מפני המונם, היוצאים באון ובעול לקראתנו, לכן התחזקו והיו לאנשים.

זכרו את החרפה אשר שמו את מקדש ה', ואת החרבה אשר עשו בקריה הקדושה ויזילוה, וכי הפרו כל חוקות אבותינו.

הן המה חוסים במגינם וברוב כוחם, ואנחנו בשם ה' אלוהינו נגביר, אשר ברגע יכלה כל היוצאים לקראתנו, ומחרונו ימוטו כל מוסדי ארץ.

ויספר להם את התשועה אשר עשה ה' לאבותינו, בהכותו במחנה סנחריב מאה ושמונים וחמישה אלף איש בלילה אחד.

וכאשר הושיעם יד ה' מן השמים במלחמת בבל לקראת הגלתים.

כי מספר היהודים היה שמונת אלפים, ונלוו אליהם ארבעת אלפים מקדונים.

ואלה לא קמו ולא עמדו מפחד, והיהודים לבדם השחיתו עשרים ומאה אלף איש ארצה.

כי הופיע ה' ממרום עליהם ויגברו ויעשו חיל.

אם לא למעננו, למענך פעל, על הברית אשר כרת את אבותינו, ועל שמך הגדול שנקרא עליהם.

ויהי ככלותו לאמץ את רוחם בדברים האלה, ויתעוררו להשליך את נפשם מנגד על תורת אלוהיהם ועל ארץ אבותם.

ויחץ את העם לארבעה ראשים, וישם את אחיו את שמעון ואת יוסף ואת יונתן לשרי צבאות בראשם, ויחלק לכל אחד אלף וחמש מאות איש.

ויצו אחרי כן את אלעזר לקרוא בספר תורת ה', וישם דבר בפיהם לאמור, לה' התשועה. ויקום וילך למסע לפני הנותרים, ויפגע את ניקנור.

וה' אלוהים היה משגבם וקרן ישעם, כי הכו תשעת אלפים איש לפי חרב, ורבים מהם החלישו בפצעים והשרידים הניסו.

וידלקו אחרי האנשים אשר התקבצו לקנותם לעבדים, וידביקום וייקחו את כספם.

וישובו מרדוף אחריהם, כי קרוב יום השבת לבוא.

ויאספו ויצברו את כל כלי המלחמה ואת השלל, ואחרי כן עשו את השבת.

ויהללו וישבחו את ה' אלוהיהם אשר הושיעם ביום ההוא, ויחל לעשות חסד עימהם.

ויהי ככלות השבת ויחלקו מן השלל לאלמנות וליתומים ולאביוני העם, והנותר לקחו להם ולביתם.

ויעתירו כולם אל ה' אלוהים ויאמרו: חננו ה' כרוב רחמיך, והשב חסדך לעבדיך עד עולם.

וילחמו עוד מלחמות רבות את טימוטיוס ואת בכחידס, ויכו הרבה מעשרים אלף נפש לפי חרב, וילכדו את ערי המבצר אשר להם.

ויחלקו את השלל למספר הנפשות ביניהם ובין העניים והאלמנות והיתומים והזקנים.

ויאספו את כל הנשק ויניחום במקומות מועדים, ואת יתר המלקוח הביאו ירושלימה.

ויהרגו גם את פילרכס, אשר היה עם טימוטיוס, איש דמים ונבל אשר הצר מאוד לבני ישראל.

ויהי בחגגם את יום תשועת ה' בירושלים, וימצאו את קליסטינש נחבא במלונה, ויקחוהו וישרפו אותו באש, יען אשר שרף את דלתי ההיכל, וישיבו לו כגמול ידיו.

וניקנור הרשע אשר הביא אלף כנענים למכור להם את שבויי היהודים,

הוא אשר הכניעו ה' לפניהם אחרי הסירו את כל עדיו מעליו, נס כאחד הריקים דרך הים לאנטוכיא, ויבוא שם אבל ונכלם בלי צבא.

והוא אשר התברך בלבבו להביא את הכסף מממכר השבויים אל המלך ולשלחו לרומא, אמר: לא נוכל לעם הזה.

כי אלוהיהם נלחם להם על אשר שבו ללכת בדרכיו.